משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

29 . הפגישה העצובה בין הזיקנה למשפט חובת השמיעה מוסיפה עוד נדבך לזכות הגישה לבית המשפט, שהיא, כפי שכבר ראינו, זכות יסוד בעלת מעמד על–חוקתי. מטרתה של חובת השמיעה היא, בראש ובראשונה, לברר את עצם נחיצותו של המינוי. המפגש הבלתי אמצעי בין בית המשפט ובין מי שנטען כלפיו כי הוא חסוי יאפשר לבית המשפט להתרשם ממידת הנחיצות החוקית במינוי אפוטרופוס. לא זו אף זו: אם בית המשפט משתכנע כי אכן יש למנות אפוטרופוס, גם אז יש חשיבות עליונה לקיום חובת השמיעה; רק כך יוכל בית המשפט להיוודע מן החסוי, בקשר לזהות האפוטרופוס, לאופן — באופן בלתי אמצעי, מהן העדפותיו האישיות ולהנחות את האפוטרופוס בהתאם. — ניהול הנכסים ולהחלטות הקשורות לגופו מכל האמור לעיל, היה אפשר להניח שבית המשפט יקפיד על קיום חובת השמיעה והנה, תחת זאת, קיבל בית המשפט את ההחלטה הגורלית על מינוי אפוטרופוס, — בלי שנתן לחסוי הזדמנות להביע את דעתו. מאפייני ההליך החוקי למינוי אפוטרופוס, כפי שתוארו עד כה, מביאים לידי כך שבתי המשפט פוטרים עצמם, במקרים רבים, מהצורך לכתוב פסק דין מנומק משל עצמם. המוסדות הרפואיים והסוציאליים הרשמיים כבר קיבלו בעבורם את ההחלטה המהותית. הצירוף של תסקיר העובדת הסוציאלית, תעודת הרופא וחוות הדעת של הפסיכיאטר מביא לידי כך שכל שנותר לבית המשפט לעשות הוא להטביע את חותמו על ההחלטה המבוקשת, בלי שבחן את הנושא בעצמו. הדברים האלה משתקפים היטב בסיפור המקרה של הגב' ג'. השתלשלות האירועים מלמדת כיצד ניתן לשלול, בקלות יתרה, את חירותם האישית של הזקנים בישראל במידה העולה על הנדרש, וכיצד המשפט נעשה שותף פעיל למהלך כזה. התוצאה היא, במקרים רבים, שקולם של זקנים עריריים וחולים, שמבקשים למנות להם אפוטרופוס, אינו נשמע בין כותלי בתי המשפט לענייני משפחה. אנשים אלה, שאינם מודעים לזכויותיהם, ושהנגישות שלהם לעורכי דין או למערכי סיוע ותמיכה משפטית מוגבלת, נתקלים בהליך חוקי המעוצב באופן השולל מהם את הידיעה שהוגשה בקשה למנות עליהם אפוטרופוס. Ageism — גילנות איך אפשר להסביר את התנהגות כל המעורבים בסיפור שהובא כאן? איך אפשר להבין את ההתעלמות מרצונה של הגב' ג'? האם הסיפור היה אותו סיפור אילולא הייתה הגב' ג' אישה זקנה? כמובן, אי אפשר לדעת בוודאות את התשובות לשאלות אלה. עם זאת, ברצוננו להציע לקוראים לשקול את ההסבר הזה: אנו טוענים כי