משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

33 . הפגישה העצובה בין הזיקנה למשפט או פחות משפילה מאפליות חברתיות אחרות, כדוגמת גזענות, סקסיזם ואפליה מטעמי לאום, דת או מוגבלות. לאן ממשיכים מכאן? המפגש של הגב' ג' עם עולם המשפט והניתוח הביקורתי של המפגש מגלמים את תכליתו של ספר זה: לתאר מפגשים בין הזיקנה למשפט ולנתח את משמעותם. אלו מפגשים מורכבים, ולהם שותפים נוספים: רופאים, מומחים, בני משפחה, חברים ואנשים אחרים. אלו מפגשים המגלים את היחס שהחברה מעניקה לזקניה באמצעות מנגנוניה החוקיים. אלו מפגשים המעצבים ומכוננים את הדרך שבה אנו תופסים את הזיקנה. חשוב לחשוף ולהבין את תוכן המפגשים האלה, הגלוי והנסתר, כדי שנוכל לשנות את חוויית המציאות של הזקנים בישראל. נראה שבסיפור הזה (כבמקרים האחרים שיוצגו בספר) המשפט נכשל בהגנה על זכויותיה הבסיסיות של הגב' ג'. כשל זה לא נבע מרוע לב או מכוונת זדון, best אלא דווקא מתוך רצון כן לעשות מה שבית המשפט סבר שהוא "טובתה" (ה– שלפיה אנשי מקצוע, — ) של הגב' ג'. ואולם, גישה חוקית–פטרנליסטית זו interest דוגמת עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, שופטים או גופים ציבוריים המתמנים מזכירה את — לאפוטרופוסים על זקנים, יודעים טוב יותר מהזקנים מה טוב להם האמירה הידועה "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". הגישה החוקית–פטרנליסטית איננה מתרחשת בוואקום. היא מתרחשת במסגרת חברתית–מקצועית הנגועה בגילנות. כפי שהוסבר לעיל, מדובר בתופעה חברתית שעוצמתה אינה פחותה מתופעות אחרות של אפליה או מהבניות חברתיות שליליות אחרות כנגד קבוצות של בני אדם בגין מוגבלותם, נטייתם המינית או היותם "אחרים", "שונים". ואולם, שלא כתופעות אלה, הגילנות טרם זכתה למעמד הראוי לה בעולם המשפט. אפשר לטעון כי המשפט הישראלי התאפיין עד כה ברמה מסוימת של עיוורון כלפי התופעה. ספר זה ינסה לפקוח את עיני הקוראים להיבטים הגילניים של המשפט הישראלי ולצורך להיאבק בהם (דורון, 7002). העמדה המובעת בספר נובעת מההכרה בחשיבות חירותו של הפרט והאוטונומיה של היחיד, ומהאמונה שטובתו של אדם בגיר וכשיר דורשת לכבד את רצונו. כבודו של הזקן תלוי בכך שיתייחסו באמת ובתמים לאוטונומיה שלו, כפי שהוא מבקש לעצב אותה, גם אם זו נוגדת את "טובתו האובייקטיבית" (כפי שהיא מעוצבת, לעתים באופן מלאכותי, על ידי קבוצות כוח בחברה). זאת ועוד: עצם העובדה — שאדם זקן בוחר להחליט החלטות שאינן תואמות את טובתו האובייקטיבית