משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק ראשון . 38 אפשר לראות גם בחוק מעין יצירה של מציאות מדומה, דומה ליצירה של המדיום הקולנועי. החוק גם הוא מתפקד, בהקשרים מסוימים, כ"סרט" המלווה את חיינו החברתיים: הבמאי הוא המחוקק, השחקנים הראשיים הם השופטים ועורכי הציבור הרחב, ואילו התפאורה היא הנוף — הדין, שחקני המשנה הם האנשים והתרבות שבתוכם חיים כל המשתתפים. ראו למשל את המשפט הפלילי: קריאתו כמסמך אמנותי יוצרת "סרט" מרתק על הדרך שבה החברה צריכה לנהוג, לעתים ללא כל קשר לדרך התנהגותה של החברה במציאות. ברור לכל כי בין עולם המשפט לעולם הקולנועי קשרים רבים ומגוונים, ואפשר לבחון אותם בדרכים מבחינת היכולת לבנות — שונות. הדמיון בין עולם המשפט לעולם הקולנועי עולמות שלא בהכרח מייצגים מציאות אמיתית אך קשורים קשר אמיץ להוויה הוא נקודת המוצא בפרק זה. — האנושית אם מנסים לחבר יחדיו את התכונות המשותפות הללו של דמיון ומציאות, בקולנוע ובמשפט, ומצרפים אליהם את עולם הזיקנה, אפשר לראות תמונה מעניינת. סרטים העוסקים בזיקנה מערבים יסודות מציאותיים לצד עלילות דמיוניות או אגדות המשקפות סטראוטיפים ודימויים חברתיים. חוקים המסדירים היבטים חברתיים של הזיקנה או מתמודדים עמם מערבים אף הם שיקולי מדיניות חברתית המבוססים על נתונים אמפיריים עם שיקולים וערכים פוליטיים סימבוליים, שלא תמיד קשורים בהכרח למציאות או לצרכים האמיתיים של הזקנים. אפשר אפוא לצייר מודל מעניין שיתאר את המכלול הזה: סרטים על זיקנה הדימיון חוקים על זיקנה ההבניה החברתית של הזיקנה חוויית הזיקנה בפועל המציאות