משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

39 . המפגשים הבלתי נראים בין המשפט לזיקנה אפשר לשרטט קו מפריד (על פי תפיסות פילוסופיות מסוימות, לפחות) בין מכלול התופעות והחוויות שאנשים מזדקנים — ה"מציאות" של הזיקנה (כלומר כיצד החברה מציירת, מעצבת ומשקפת את — מתנסים בהן) ובין ה"דמיון" (כלומר הזיקנה ברמה התדמיתית והתרבותית, אף ללא קשר ל"מציאות"). ואולם בעולם הקולנוע ובעולם החוק עולמות אלה מעורבבים זה בזה. מצד אחד, ולהראות — כדי להדגיש את חשיבות הקשר בין המשפט ובין הזיקנה מצד שני, נדון בפרק זה בסרטים — כיצד חשיבות זו "מוסתרת" או מוסווית במציאות העוסקים בעולמם של זקנים לעומת התשתית המשפטית שמאחורי הקלעים. נדון עד כמה הזיקנה המוצגת בסרטים משקפת — בשתי שאלות: השאלה הראשונה עד כמה — תופעה חברתית המוכרת מתוך מחקרים אמפיריים, והשאלה השנייה התשתית החוקית שמאחורי הקלעים של הסיפור הקולנועי משקפת את המשפט בתחום הזיקנה. "הנהג של מיס דייזי": על הזכות לנהוג בגיל זיקנה בפתח הסרט "הנהג של מיס דייזי" מסיעה מיס דייזי את מכוניתה לאחור; במקום ללחוץ על דוושת הבלם היא לוחצת בטעות על דוושת הגז, והמכונית נופלת לגינה לא רק לסרט אלא להקשר החברתי — של השכנים. סצנה זו היא פתיחה ראויה שהוא מציג. ההסבר של מיס דייזי למה שקרה פשוט וברור: It was the car’s fault. התסריט נכתב על ידי אלפרד אורי על פי מחזה שזכה בפרס פוליצר, והבימוי היה של ברוס ברספורד. הסרט נחשב לאחד הסרטים הבולטים במאה שעברה. עלילתו פשוטה לכאורה, והיא נעה סביב שני גיבורים מרכזיים, שניהם זקנים: מיס דייזי וורת'ן (השחקנית ג'סיקה טנדי) והנהג שלה, מר הוק קלבורן (השחקן מורגן פרימן). העלילה מתרחשת בדרום ארצות הברית, באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה, בשנות ה–05 וה–06 של המאה העשרים. מיס דייזי היא זקנה עצמאית, אלמנה, יהודייה, אמידה, המתגוררת בביתה הגדול עם עוזרת הבית שלה (השחקנית אסתר רול). בעקבות התאונה מחליט בנה של דייזי, בולי (השחקן דן אייקרויד), לשכור לה נהג ממוצא אפרו–אמריקני, אף הוא מזדקן. בתחילה מתנגדת דייזי לכך שיהיה לה נהג ומסרבת לקבל את שירותיו. ואולם במשך השנים, לאחר שנפלו המחיצות בין הגברת ובין הנהג, נוצרים ביניהם יחסים של הערכה וידידות, עמוקים בהרבה מיחסים רגילים בין מעבידה לבנה לנהגה השחור.