משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

51 . המפגשים הבלתי נראים בין המשפט לזיקנה מחויבות מוסרית ולא בעבור תמורה כספית? האם החוק אינו משמש כאן עלה תאנה לחוסר המענה החברתי, ברמת המדינה, לצרכים האמיתיים של האוכלוסייה ) Lenhoff & Becker, 1989 הזקנה? ) חשיפת הזיקה בין המשפט לזיקנה ההזדקנות קיימת במציאות: אנו רואים את התהליך בעצמנו, בהורינו — אין ספק ובזקנים אחרים שאנו פוגשים. ההזדקנות מתבטאת בתופעות פיזיולוגיות שונות, כגון התקמטות העור, אובדן הצבע בשיער וירידה בכושר הגופני. היא מתבטאת גם בקשת רחבה של תופעות חברתיות, כלכליות ותרבותיות, שמחקרים רבים בתחום הגרונטולוגיה מודדים, מכמתים ומעריכים את הסיבות להן. מבחינת המדע, הערכת המציאות היא לכאורה עניין עובדתי. ואולם השאלה היא מה משתמע ממציאות לא ברמה העובדתית אלא ברמה הערכית–חוקית. האם הדבר מחייב — הזיקנה התייחסות משפטית שונה, מיוחדת? האם הדבר הופך את "הזקנים" ל"שונים" מבחינת החוק? האם מוצדק "ליצור" מערך נורמטיבי שונה ל"אוכלוסייה" זו? בכל הסרטים שהוצגו כאן, התשובה לשאלות החוקיות הקשות הללו היא שלילית לכאורה. אף אחד מהגיבורים בסרטים הללו לא נזקק לעורכי דין, ואין אף באחד מהסרטים סצנות הוליוודיות מוכרות המציגות בית משפט עם עורכי דין וחבר מושבעים. ואולם למעשה, מאחורי הקלעים של כל אחד מהסרטים הללו, המצב החוקי הוא הבמה והתפאורה למציאות שנבנתה. אנחנו יודעים כי מגיל מסוים אנשים אינם יכולים להמשיך לנהוג. אנחנו מניחים כי החוק אמור להבטיח את האוטונומיה של היחיד. אנחנו מקווים כי ליחסים בין סבים לנכדיהם יש מעמד אי אפשר — מיוחד גם בהקשר החוקי. כל ההנחות, האמונות והתקוות האלה להבינן בהיעדר המעטפת החוקית הנוסכת בהן תוכן. המציאות בעלילותשל הסרטים השונים מוזנת, ביודעין או שלא ביודעין, מהמציאות המשפטית או מהרקע החוקי של סביבת ההתרחשות. המציאות המשפטית מוזנת, ביודעין או שלא ביודעין, מהתדמיות החברתיות הנבנות בסרטים. שני היסודות לשרטט — החברה הצעירה — האלה יחדיו מאפשרים לנו, החברה ה"נורמלית" את מציאות הזיקנה בקווים גילניים. קווים אלה ברורים ומוגדרים: הזקנים הם אלה שאינם יכולים לנהוג בעצמם; הזקנים הם אלה שאינם רשאים להמשיך לעבוד ולהתקיים בכוחות עצמם; הזקנים הם אלה שיחסיהם עם נכדיהם תלויים בחסדי ילדיהם; הזקנים הם אלה המתוארים כמהמרים כפייתיים שאינם מסוגלים לכלכל