משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

67 . כשהחוק פוגש זקנים בבתי אבות פרק שלישי כשהחוק פוגש זקנים בבתי אבות 1 הקדמה בפרק זה נתאר את המפגש בין המשפט לזיקנה בנושא ההסדרה החוקית של בתי אבות לזקנים. מדובר במפגש הנוגע למעגל ההגנה המשפטי, שתואר במודל הרב– ממדי בפרק הקודם. ראוי לזכור: קרוב ל–%4 מאוכלוסיית הזקנים בישראל (בני 56 ומעלה) מתגוררים במוסדות (ברודסקי, שנור ובאר, 5002). שיעור זה עולה במידה ): %7.8 מבני 57 ומעלה מתגוררים old old ניכרת בקבוצות הגיל של הזקנים–זקנים ( במוסדות, והשיעור מוכפל ואף מגיע ל–%6.81 בקרב בני 58 ומעלה. לאוכלוסייה במוסדות לזקנים מאפיינים חברתיים וכלכליים מגוונים: מהם בעלי אמצעים, והם יכולים לבחור במוסדות פרטיים שאיכותם מעולה ומחירם גבוה; אחרים, נטולי כל אמצעים, מתקיימים מקצבת זיקנה והבטחת הכנסה ונאלצים להסתפק בסטנדרט המינימום הניתן למי ששהותו במוסד ממומנת מתקציב המדינה. בלי לערער על המגוון שתואר, הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על מאפייני הקבוצה הגדולה ביותר בקרב דיירי המעונות לזקנים: נשים אלמנות, מעל גיל 57, נעדרות מעגל תמיכה חברתי–כלכלי שיאפשר להן המשך מגורים בקהילה (ברודסקי, שנור ובאר, 5002). ברמת המדיניות החברתית, בשני העשורים האחרונים עשתה ישראל מאמצים לצמצם את ממדי המיסוד של אוכלוסיית הזקנים באמצעות הרחבה של שירותי התמיכה המאפשרים לזקנים להמשיך להתגורר במסגרת קהילתית חוץ– מוסדית (קטן ולבנשטיין, 9991; שמיד ובורובסקי, 0002). ואולם, למרות מאמצים , ביטחון סוציאלי 1 פרק זה מבוסס על המאמר: דורון, י' (2002). תקנות הפיקוח על המעונות. 26, 56-98. המחבר מודה למערכת כתב העת ביטחון סוציאלי על הרשות להשתמש במאמר במסגרת הספר. 67