משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

71 . כשהחוק פוגש זקנים בבתי אבות ג. תחולת התקנות אחד הליקויים הבסיסיים בתקנות הישנות, שמבקר המדינה הצביע עליהם, קשור הגדרת מעון שהתקנות חלות עליו על פי מספר האנשים — לסוגיית תחולתן, דהיינו "שתפוסתו 31 זקנים או יותר" — המתגוררים בו. התקנות הישנות הגדירו מעון (תקנה 1). חוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה-5691, קבע כי כל מעון "שיש בו יותר משני חוסים" חייב ברשיון (סעיף 2 לחוק). תקנות הפיקוח על מעונות (מעון — משפחתי לזקנים עצמאיים ותשושים), התשנ"ו-6991, הגדירו מעון משפחתי "מעון לשלושה עד שישה זקנים" (תקנה 1). סבך חקיקתי זה יצר חלל משפטי בכל הנוגע לבתי אבות שהתגוררו בהם 7-21 זקנים. בתי אבות אלה היו חייבים ברשיון מכוח החוק, אולם תקנות הפיקוח לא חלו עליהם. הם היו נתונים במעין "ואקום משפטי", בלא הסדרה חוקית שתגן על זכויות הזקנים השוהים בהם. התקנות החדשות קבעו כי הן חלות על כל מעון למגורי 7 זקנים לפחות, ובכך נסגר החלל המשפטי — או נועד לשמש — המשמש בנושא. ד. סיווג משנה חדש התקנות הישנות הבחינו בעקביות בין שלושה סוגים בסיסיים של בתי אבות: אלו שמתגוררים בהם 05 זקנים או פחות, אלו שמתגוררים בהם יותר מ–05 אך פחות מ–001 זקנים, ואלה שמתגוררים בהם 001 זקנים או יותר. קווי הגבול הנומינליים של 05 ו–001 זקנים השפיעו על שורה ארוכה של דרישות ותקנים. לדוגמה, מכלול הדרישות והתנאים הנוגעים למבנה בית האבות נקבעו בעיקרון לפי בתי אבות שהתגוררו בהם יותר מ–05 זקנים, אך הם הוחלו רק חלקית על בתי אבות שהתגוררו בהם 05 זקנים או פחות. בתי אבות שהתגוררו בהם יותר מ–001 זקנים חויבו להקצות 03 מ"ר לפחות לבית כנסת ולספרייה, ואילו בתי אבות שהתגוררו בהם פחות זקנים יכלו להסתפק ב"סידורים מתאימים" לעריכת תפילות בעבור הרוצים בכך ובהקצאת שטח כלשהו לספרייה [תקנה 42(ב) הישנה]. המציאות, מטבעה, מורכבת יותר. לא סביר שבית אבות שמתגוררים בו 15 זקנים יטופל באותו אופן שמטופל בית אבות שבו 052 זקנים, כפי שלא סביר לחייב בית אבות שבו 94 זקנים בתנאי מינימום כבית אבות המתוכנן ל–51 זקנים בלבד. התקנות החדשות ניסו להתאים טוב יותר למציאות ויצרו סולם נורמטיבי על פי גודלם. בתוספת הראשונה לתקנות החדשות (תוספת — חדש לבתי אבות חדשה, שלא הייתה קיימת בתקנות הישנות) נעשתה חלוקה חדשה של בתי אבות, על פי מספר הזקנים המתגוררים בהם: 7 עד 31, 41 עד 03, 13 עד 05, 15 עד