משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שלישי . 80 בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות. מנהל בית האבות נתפס כמעין ‘אבא' לאותם זקנים, והזקנים עצמם כחסרי ישע, משוללי יכולת עצמאית, וכ'מסכנים' הדורשים הגנה. אין כל ביטוי לחובה לשמור על כבודם של הזקנים במובן המהותי של המושג ‘כבוד', דהיינו, לראות בהם בני אדם עצמאיים המסוגלים והזכאים לקבל החלטות בדבר הגדרת החיים שהם רוצים לחיות במסגרת בית האבות" (דורון, 7991, עמ' 52). חשוב מכך, תקנה 63 הישנה, המגדירה את זכויות הדיירים בבית אבות, ולכן אמורה להיות לב לבה של ההסדרה החוקית בנדון, נותרה אף היא כמעט ללא שינוי בתקנות החדשות. התקנה החדשה, שכותרתה "הבטחת זכויות", קובעת: "מנהל המעון ידאג כי: (1) תפורסם הודעה במקום מרכזי במעון בדבר זכויות הזקנים במעון, וכן כי יועבר העתק ההודעה לכל זקן לפני כניסתו למעון; (2) כל זקן יוכל להזמין ולהתקין מכשיר טלפון בחדרו; (3) כל זקן יקבל את דברי הדואר המגיעים אליו סגורים; (4) תישמר, ככל האפשר, פרטיותם של הזקנים, לרבות בחדרי מגוריהם; (5) יתחשבו ברצונו של הזקן בכל הנוגע לטיפול בו, ויוענק יחס של כבוד לזקן מצדו ומצד צוות המעון; (6) לכל זקן תהיה כניסה ויציאה חופשית מן המעון ואליו, פרט למקרים שבהם קיימת סכנה בריאותית חמורה לזקן; (7) לזקן תהיה זכות לקבלת מבקרים, ובלבד שלא תיגרם הפרעה ופגיעה בזקנים אחרים." גם כאן, אין אלא לחזור על דברים שכבר נאמרו: "הרשימה [רשימת הזכויות המפורטות בתקנה. י"ד] מזכירה במקצת רשימת זכויות עצירים בבית מעצר, והיא מרמזת שוב על תפיסת העולם המנסה לגונן על הקשיש חסר הישע והמסכן בבית האבות שבו הוא צפוי למעין ‘מאסר' ו'כליאה' שלא מרצונו" (דורון, שם). גם הסוגיה המרכזית, של מידת שיתופם הפעיל של הדיירים בבית האבות בניהול ובקבלת ההחלטות, נותרה ללא שינוי. תקנה 84(א) הישנה, שקבעה כי "מנהל המעון ידאג לכך שהזקנים יבחרו מתוכם ועד אשר ייצגם לפניו ולפני המפקח", הסתפקה בסעיף קטן (ב), האומר שהמנהל "יתחשב" בביקורת, בתלונות ובהצעות