משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שלישי . 86 לשתף את הציבור (ברכה, 6891). משרד העבודה והרווחה אינו חייב לפרסם הודעות לציבור הרחב על כך שהוא נוקט הליכים לחקיקת תקנות חדשות בתחום הפיקוח על בתי האבות. משרד העבודה והרווחה אינו חייב לקיים דיון ציבורי פומבי בהיבטים השונים של התקנות החדשות (כגון הדיון שהיה מקיים אילו היה מדובר בחוק המסדיר את זכויות הדיירים בבתי האבות). ייאמר לזכות השירות למען הזקן במשרד העבודה והרווחה, שלמרות היעדר חובה פורמלית הוא נוהג לפנות, ביוזמתו, לגופים ולארגונים מוכרים העוסקים בתחום הזיקנה, כדי לקבל את נוהג שהתקיים גם בהליך — תגובתם והתייחסותם לתקנות הנתונות בשלבי הכנה חקיקת התקנות החדשות. התקנות החדשות אף אושרו על ידי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, וכך גם למחוקק הראשי הייתה לכאורה ההזדמנות להביע עמדתו בעניינן. ואולם מתברר שגם הליך כגון זה אינו יכול לשמש תחליף הולם לדיון פוליטי ציבורי, פומבי, מעל בימת הכנסת. לפיכך בחקיקה הישראלית, שבה זכויות היסוד של זקנים בבתי אבות מוסדרות בחקיקת משנה ולא בחקיקה ראשית, קיים פגם מהותי המאפשר לפגוע בזכויות אלה ללא דיון ציבורי פתוח. וכבר נאמר שהדרך לתקן פגם מהותי זה היא: "באמצעות חקיקת חוק ספציפי... אשר יסדיר בצורה פוזיטיבית את ההסדרים המרכזיים בכל הנוגע לבתי האבות בישראל. חוק זה צריך לכלול את זכויות המבוגרים השוהים בבתי האבות, לא רק בצורה נגטיבית, של הזכויות השומרות על המבוגרים, אלא אף בצורה פוזיטיבית, המעניקה לזקנים השוהים בבית האבות את הכוח להשפיע ולהיות שותפים בקבלת ההחלטות" (דורון, 7991, עמ' 62). לאן ממשיכים מכאן? המפגש של הזיקנה עם המשפט בתחום ההסדרה של בתי האבות לזקנים עצמאיים לאמור, — ותשושים חושף שוב תמונה מורכבת. לא בכל יום מתכבד מתקין התקנות ומתקן את תקנות הפיקוח על בתי האבות בישראל. והנה, — שר העבודה והרווחה בפתחו של מילניום חדש, קרוב ל–51 שנים לאחר שהותקנו התקנות הישנות, נוצרה ההזדמנות לעשות מעשה ולבצע רפורמה אמיתית בתחום זה. ואולם ההזדמנות הוחמצה. היא נוצלה לצורך תיקונים טכניים, שבלי להפחית מחשיבותם או מכוונתם הטובה, חטאו לעיקר. ההזדמנות נוצלה להפחית את המחויבות של מנהלי המעונות לסטנדרטים מינימליים.