משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

99 . כשהחוק פוגש התעללות בזקנים לענייניהם ואת יכולתם לקבל החלטות עצמאיות בעלות נפקות משפטית. מינוי — פשר, במקרים רבים, לחלץ זקנים ממצב קשה שהיו נתונים בו ִ אפוטרופוס א ניצול, הזנחה או התעללות. הפקדתם באחריותו של אפוטרופוס, שהגן עליהם בחסות צו שיפוטי, אפשרה להעניק להם טיפול הולם. סמכויותיו החוקיות של האפוטרופוס אפשרו גם התערבות וקבלת החלטות שהביאו להרחקת הגורמים הפוגעים. רשויות הרווחה רואות בחוק זה "כלי עבודה" מרכזי וחשוב הפותר בצורה טובה לפחות חלק מתופעות ההתעללות בזקנים. ואולם סמכות מינוי האפוטרופוס על זקנים עוררה לא אחת ביקורת, שחלק ממנה פירטנו בפרקים הקודמים. מחקרים אמפיריים בישראל ובעולם גילו שבחוק זה נעשה שימוש פטרנליסטי רב. רופאים, עובדים סוציאליים, בני משפחה ובתי משפט, כל אלה פועלים לעתים בקלות יתרה למינוי אפוטרופוס על זקנים מתוך העדפת השיקול הפטרנליסטי, בלי להיות ערים די הצורך לפגיעה בזכויות האדם ובערכי האוטונומיה והחירות האישית שלו (הייניק וסולומיש, 1002; ע"א 49/3321, ). נוסף על כך, דוח מבקר המדינה לשנת 3002 Doron, 2004 כהן נ' היועהמ"ש; חשף כי במקרים לא מעטים כללי הצדק הטבעי אינם נשמרים בצורה ראויה (כגון כשאין שולחים לחסוי העתק של הבקשה למינוי אפוטרופוס), ובמקרים רבים אין פיקוח הולם על פעולותיו של האפוטרופוס (דוח מבקר המדינה, 3002). ביקורת נמתחה על החוק גם מכיוון אחר: המבקרים טענו כי המושג "פסול דין" אינו רחב דיו, ואין בו מענה הולם למצבים השונים של התעללות בזקנים (לדוגמה, ההגדרה אינה כוללת מצבים של הפרעת אישיות או תשישות נפש). חוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו-6691 לאחר שהמחוקק הישראלי הקנה סמכויות חקירה לפקידי הסעד והסדיר את סוגיות הבסיס בתחום הכשרות המשפטית הכללית, פנה המחוקק להתמודדות ספציפית עם תופעות של פגיעה באוכלוסיות חלשות וניצולן, ובהן גם הזקנים. חוק ההגנה על חוסים נחקק בשנת 6691. קבוצות אוכלוסייה מיוחדות אחרות זכו לחוקי הגנה ספציפיים (כגון ילדים, מפגרים וחולי נפש), אולם זה היה החוק הראשון שעסק מפורשות בזקנים. הגדרת "חוסה": "קטין שלא מלאו לו 41 שנה או אינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו" [ההדגשה זיקנה מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או שלי. י"ד]. ראוי לציין שהחוק אמנם ראה בזיקנה סיבה שבגינה אדם עלול להגיע למצב שאינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו (דיור, כסות, מזון או בריאות), אולם גם בחוק זה לא עמדה הזיקנה לבדה אלא הצטרפה ל"פתולוגיות" אחרות, כגון נכויות ומחלות