56
עם תום המלחמה עדיין לא ידעתי, אבל אמא כבר לא היתה בחיים מזה כחודשיים
ימים. לא ידעתי, וטוב שכך. חודשים ארוכים יחלפו, עד שאבין, סופית, כי
אמא נהרגה. כי היא לא תחזור אלי לעולם. למעשה, עד היום לא עיכלתי סופית
את מותה. בגיל 27, אני עדיין מתגעגע אליה. לפחות פעם בשבוע הנני מאזין
,
לשירים הרוסיים שהיתה משמיעה. עדיין קשה לי לקבל כי למרות כל געגועיי
.
היא לא תשוב
ברצוני לספר שוב ושוב כי אימי, חוה אטקין לבין קמינסקי )ילידת ה
,
3191.1.51(, בת מיכאלה וישראל, נולדה למשפחת מרפאים )פלשרים( ורופאים
היתה נערה יפה, תלמידה מוכשרת, ופעילה בולטת בתנועת הנוער ובמחנות
.
הקייץ של תנועת החלוץ
,(
בהמשך סיימה אמא בהצלחה את בית הספר לאחיות בוילנה )ליטא דירושלים
כאחות מוסמכת, לאחר שלוש שנות לימוד. היא עבדה במסירות רבה בבית
.
החולים בגלובוקי ואף התפנתה לטפל רבות בי שהייתי ילד קטן, חלוש וחולני
היא היתה דמות בלתי נשכחת. אהובה לא רק על בעלה, אבי, אלא על כל
חבריה, חברותיה ובני משפחתה. היא החזירה להם אהבה, ואירחה אותם תמיד
בסבר פנים יפה בביתה הנאה. בזכותה האיר הבית, הקרין אווירה של תרבות
)בגלל ספריו הרבים( ומוסיקה. אמא, כבר אמרתי כאן, לא הפסיקה לשיר שירים
,
רוסיים ואידיים, בבית ובגינה הגדולה בחוץ. את השירים הללו, ואת דמותה
.
אני נוצר בליבי עד עצם היום הזה
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי