תשע"ד אפריל 4102
70
צילום: מאיר כרמון
"חייכתי אתהחיוך
של החייםשלי. ידעתי
שזהו - עשיתי את זה.
אני מתחיל להתחרות
באולימפיאדה. אמרתי
למאמן שלי - נתי הגיע
לאולימפיאדתבייג'ין
אבל נתי עשהאת
אולימפיאדת לונדון. זו
הייתההרגשהעילאית".
נתי מתעורר בבית
החוליםעם כתףשבורה,
ארבעצלעותשבורות
ופגיעהחזקה בראש.
המחשבההראשונהשלו
היא "איך אני עושהאת
זהשוב למשפחהשלי?
איך הםצריכים לעבור
את כל הסבל הזהשוב"?
התרסקהלגמרי בתאונה. יפיתאמרהלי -
אתהחייב לרכוב שוב. לאבשביל תחרות.
רק תתחיל לרכוב. בשביל עצמך".
אטאט החל נתי לחזור לרכוב, אך הפחד
שיתק אותו שוב ושוב.
על מנת להשתחרר מהפחד נרשם נתי
ל"טור דה ישראל" - רכיבה ממטולה
ועד אילת של רוכבים רגילים. שנתיים
אחרי הפציעה בבייג'ין מצא עצמו
נתי רוכב 087 קילומטר בארבעה ימים
ממטולה עד אילת - "זה החזיר לי את
המוטיבציה ואתההנעהללכתשוב לעוד
אולימפיאדה!".
המשך מעמ' 96
נתי החל להשתתף בתחרויות מגוונות
על מנת לזכות בכרטיס הנכסף
לאולימפיאדה ואכן בשנת2102 השתתף
באולימפיאדת לונדון "בהתחלה הייתי
בהלם. אחר כך ההלם הפך להתרגשות.
בתחרות הראשונה שהזניקו אותנו
8.. 9.. 01... חייכתי את החיוך של החיים
שלי. ידעתי שזהו - עשיתי את זה. אני
מתחיל להתחרותבאולימפיאדה. אמרתי
למאמן שלי - נתי הגיע לאולימפיאדת
בייג'ין אבל נתי עשה את אולימפיאדת
לונדון. זו הייתה הרגשה עילאית".
היעד התדחרותי הבא של נתי הוא
איירוןמן לקהל הרחב - שחייה בים,
באופניים וריצה עם כיסא הגלגלים.
נתי, אבא לשלושה – פז (71), עפרי (21)
ועידו (01), מנהל אתרי אינטרנט של
חברהבנקאיתומספראתסיפורו בערבים
מול חברות, מנהלים וגם לקהל הרחב.
באמצעות סיפורו האישי נתי מנסה
לגרוםלאנשיםלהבין שמהשעוצר אותם
מהעצמה זה הם בעצמם, ודרך סיפורו
הם יכולים לקבל אתהמפתח לשינוי.
"כבר בהתחלה הסתכלתי על המשפחה
שלי והחלטתי שבחיים אני לא מסתכל
אחורה. במצבשנוצר אני שואל אתעצמי
מה אני עושה קדימה. כל פעם שהודיעו
לי הודעה - אתה תהיה עם קב אחד,
אתה תהיה עם שני קביים, אתה תהיה
על כיסא גלגלים - תמיד חשבתי מה אני
עושה קדימה."
בימים אלו נתי פותח קבוצת ספורט
לנכים ולאנשים עם מוגבלות, שמטרתה
להעצים אנשים נכים ורגילים גם יחד,
דרך היציאה לשטח ולספורט. "אני רוצה
להגיע לכולם ושכולם יצליחו להרגיש
את ההרגשה הנהדרתשל לצאת החוצה,
מהישיבה מול הטלוויזיה ולמגר את
ההרגשה השליליתשל חוסר המעש".
סיפור על ניצחון...
