הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 47 | אפריל 2018, ניסן תשע"ח

שימצא פתרון, צריך להוציא לשטח עוד כמה אלפי שוטרים. אי אפשר להוציא לצמתים את השוטרים שעוסקים במתן מענה ושירותים בתחנות המשטרה. זה לא אפשרי ולא מעשי. תתעוררו שם למעלה. במדינה שיש בה עברייני תנועה כה רבים, יש המון כסף ברחוב. תוסיפו שוטרי תנועה, תוסיפו מצלמות, תוסיפו רכבים מוסווים. תעשו הכול כדי שלאזרח תהיה הרגשה שאכפת לכם ממנו. נימאס כבר מהזלזול באזרחים. קורה לא אחת שבגלל מכה קטנה בין שתי מכוניות משתרך פקק של קילומטרים. איפה המשטרה? חבר'ה, תתעוררו! .מדינת ישראל אמנם 3 קטנה, אך רועשת וגועשת איני מחדש דבר כשאני אומר שהפכנו למדינה רעשנית וצעקנית. בודדים המקומות שאפשר לנפוש בהם ברוגע ובשלווה במדינתנו. הבוגרים שבינינו מתגעגעים לימים של פעם. ימים של שקט, טבע ושלווה. בימים ההם, כשמישהו בשכונה התניע את רכבו כול תושבי השכונה שמעו את רעש המנוע. היום, לאן שלא הולכים, הרעשים מסביב הפכו לבלתי נסבלים. צפצופי המכוניות בכבישים לא מפסיקים להשמע, כך גם רעש הסירנות שבמקרים רבים מופעלות שלא לצורך. אפילו הקטנועים של כוחות ההצלה הרבים שיכולים לפלס לעצמם דרך בצורה שקטה, משתמשים בהרבה מקרים בהפעלת הסירנות. ברחוב, במסעדות ובקניונים, אנשים מדברים בטלפון כאילו שהם בשדה פתוח. אנשים הפסיקו לעשות חשבון לסביבתם. כול אחד עושה מה שבא לו. אני מתקשה להבין איך וכיצד עם כול החוכמה שיש בנו, עם כול הידע והפיתוחים המדהימים שיש במדינה שלנו, אנחנו מתנהגים ברחוב כמו אלה החיים במדינות עולם שלישי? זה לא יאומן וממש בלתי נסבל כמה רעש מעצבן ומטריף יש ברחוב. הרחוב תוסס כמו סודה. רק חסר שמישהו יפתח את הפקק ויאללה בלגן. אנשים יושבים במכוניות ממוזגות, עם מערכות נהיגה מתקדמות, מערכות מוזיקה, טלפונים, מערכת קולנוע ומה לא. כשנדרש מאיתנו לעצור לשנייה, כול הג'יפה שלנו נשפכת החוצה. מה קרה לנו כחברה שהייתה עד לא מזמן רוקדת הורה בשילוב ידיים, התגייסה לצבא ונלחמה בכול כוחה כדי להגן על המולדת? מישהו יכול לתת תשובות לאיך בדיוק התהפכנו? המשטרה : .חשוב לזכור 4 של כולנו ובשבילנו! בחודשים האחרונים ראו כול בית ישראל בתקשורת את ההפגנות, את חסימות הכבישים ואת העימותים הקשים של הנכים עם השוטרים. אין ספק שתמונה של שוטרים המנסים למשוך אדם נכה על כיסא גלגלים מהכביש זאת תמונה קשה ביותר לצפייה. במקביל, מכיוון אחר, נשמעת צעקה של נכה אחר בגלל ששוטר מנסה לחסום אותו כדי שלא יגיע לכביש. זה מצמרר. בכלל, מאבקים של נכים שמגיעים לחסימת כבישים הם אירועים שהמדינה לא הייתה צריכה לתת להם לקרות. אוי למדינה שהנכים בה צריכים להיאבק למען זכותם לחיות בכבוד. אך מכאן לבוא ולהאשים את המשטרה ששוטריה השתמשו בכוח, זה יהיה לא מוסרי, לא נכון ולא מכובד. בואו נהיה הוגנים עם עצמנו: כול גוף אחר, שהיה מנסה לעשות הרבה פחות ממה שאנחנו עשינו, המשטרה הייתה מעיפה אותם מהכביש בתוך דקות. חשוב לציין, שמשטרת ישראל נהגה באיפוק ובסבלנות. יותר מזה, היא נהגה בסופר התחשבות. זה המקום גם להגיד מילה טובה לשוטרי המדינה שלנו. שוטרות ושוטרים יקרים, זו הייתה תקופה קשה עבורנו. לא הייתה לנו ברירה אחרת. ניסינו את כול המהלכים הדמוקרטים העומדים לרשותנו. אך כשראינו שאין אם מי לדבר, ירדנו לכביש. שוטרים אהובים, גם אם לפעמים היו עימותים מולכם, התנהגתם בסדר. אנחנו אלה שמעט חרגנו מהנוהל. אך בסיכומו של יום - זה מחירו של מאבק. חשוב להדגיש ולומר לשוטרים, עשיתם את עבודתכם בנאמנות ובהתחשבות, ואתם ראויים לכול המילים החמות על האיפוק שלכם! מ ה ש ט ח ע ם מ ו מ ו רבים הם המקרים בהם מופעלת הסירנה שלא לצורך 2018 אפריל | ח " ניסן תשע 20