הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 48 | יולי 2018, תמוז תשע"ח

לחוק ולתקנות. לא פעם אנו עדים לקיומם של פסטיבלים ומופעים במקומות שונים בארץ ומתברר שלא השקיעו מחשבה בהקצאת מקומות מותאמים לנכים. במיוחד לאלה המרותקים לכיסא גלגלים. אדם בכיסא גלגלים עובר ממש טראומה כאשר הוא נכנס למתחם האירוע ואין לו דרך נוחה ליציאה לשירותים או למזנון. בלית ברירה אנו נאלצים במקרים כאלה לבקש מאנשים היושבים לקום ולפנות לנו דרך. זה בהחלט מפריע ואף גורם לתחושת השפלה לנכה ומביא לכך שנכים לא רוצים לבוא למקומות כאלה. נכון שהחוק קיים בנושא, אך אין אכיפה מספיק טובה בנושא! לכן, על הרשויות לוודא שיש נגישות נוחה לכול מקום באירועים, כי גם לנו מגיע ליהנות מהאירועים הללו. אגב, אנחנו גם משלמים על הכרטיס בדיוק כמו כול אדם אחר. כיתוב: חובת הנגישות אינה + תמונה המלצה אלא חובה! : פנייה נרגשת לרבני ישראל פעלו למען קירוב ואיחוד לבבות בעם ישראל! רבני ישראל, עטרת ראשנו, מנהיגי הדור, מקובלים, גדולי תורה וחכמים יקרים, ימים אלו אינם ימים פשוטים שעוברים על העם היהודי, ובמיוחד על העם השוכן בציון. אלו ימים של חשבון נפש ומחשבות על המשך דרכנו כעם. כילדיו של בורא עולם, שדורש מאיתנו להתנהג כמו ילדים של מלך אמיתי, אני פונה אליכם בדחילו ורחימו בבקשה נרגשת ומתוך אמונה שעדיין אפשר לשנות, מכיוון שבלב של כולנו יש את היכולת לחזור לדרך ארץ שקדמה לתורה. רבנינו המכובדים, אנא מכם, במלוא הכבוד והערכה לפועלכם, שבו ביחד, ישרו קו אחיד ביניכם. הקימו אגודה אחת, תנו כתף לאהבת העם, דברו איתנו בקול אחד, תובילו אותנו לחוף מבטחים, למעננו ולמען הדורות הבאים. אין מדינה ללא תורה ואין תורה ללא מדינה. זה הזמן שתשבו ביחד, גדולי התורה מכול החצרות בארץ ובעולם. אל תפרקו את החצרות שלכם ואל תסגרו את המנגנון שלכם. בסך הכול אני קורא לכם לשבת ביחד, תדברו ותיבנו משהו אחיד כדי שנלך כולם ביחד בדרך מובנת כפי שהשם יתברך מבקש מאיתנו. חבקו את האחר, סלחו ואהבו את התועים. הבה נלך כולם יחדיו בדרך אחת וברורה עם הרבה כבוד ואהבה לכול אדם באשר הוא. עינינו נשואות אליכם. האחריות בידכם. אין לנו ארץ אחרת. כול אחד צריך לתת מעצמו למען המדינה שלנו, מילד ועד מבוגר, ותיקים ועולים חדשים, נכים וגמלאים. חובה על כולנו לאהוב את המדינה, לטפח אותה ולכבד את חוקיה. כבוד רבני וגדולי התורה, הגיעה השעה לאיחוד העם. לאיחוד לבבות. "והיו רואות עינינו את מורינו" אמן כן יהי רצון! חי ים עבור = תעסוקה אנשים עם מוגבלות אחד הדברים החשובים בחיים ובמיוחד לאנשים עם מוגבלות הוא נושא התעסוקה. מניסיוני האישי בחיים, אני יודע שאין חובת הנגישות אינה המלצה אלא חובה! מ ה ש ט ח ע ם מ ו מ ו כולנו ילדים של בורא עולם תלמידי בתי הספר להתרמות מאנשים וע"י כך לגרום להשפלתם. בעבר, ארגון איל"ן היה הראשון והיחיד שהפעיל את התלמידים לגיוס תרומות. היום זה הפך ממש למכת מדינה. אי אפשר ללכת ברחוב או בקניון מבלי להיתקל בתלמידי בתי ספר עם פנקס קבלות המבקשים מהציבור לתרום. מעניין מה עובר בראשם של התלמידים כשהם מקבלים סירוב מהציבור. למה בכלל לחשוף את התלמידים לציבור שכבר נימאס לו מאין ספור פניות ובקשות לתרומות? איפה המועצה לשלום הילד? מה עם ההורים שחושבים שהם עושים משהו טוב? אין ספק שאם היה ארגון אחד יציג שעושה זאת, זה היה נראה סביר ותקין, אך כיום כול שני אנשים יכולים להקים עמותה, להדפיס פנקס קבלות ולצאת לשטח במטרה לגייס כסף. הורים, חשוב שתפקחו עיניים, ודעו שיש לצערנו גם אנשים קרימינליים שיכולים להזיק לילדכם. הרחוב הפך למקום מסוכן. אל תתנו לילדכם להיות שותפים להרפתקה שיכולה להיות מסוכנת עבורם. אני גם פונה לשר החינוך להתערב כדי להפסיק מיד את התופעה הזאת! בעידן של המחשב וההייטק, אין צורך להוציא ילדים לרחוב ולבקש כסף מהציבור. אפשר בהחלט בלחיצה על המקלדת לתרום למי שרוצים ללא חשש והגיע הזמן לעשות זאת ולמגר את התופעה הפסולה של שימוש וניצול התלמידים למטרה זו תוך חשיפתם לסכנות שונות ומיותרות. מפעלי חסד אמיתיים - חים בקרב הציבור הדתי " הגמ כפעיל חברתי שמסתובב כבר שני עשורים בנתיבי החסד, העשייה והנתינה למען החברה בכלל ולמען האנשים עם מוגבלות בפרט, קשה להיות אדיש ולתת יד למה שאנו רואים ושומעים יום יום ולתת לזה לחלוף מעל ראשינו כאילו שמדובר בציבור לא רצוי, לא אהוד ולא אהוב חלילה. המדובר בציבור הדתי שאני מעריך בכול ליבי ונפשי. כמה קל וכמה קלה הלחיצה על ההדק שלנו, הציבור, על כול דבר. מספיק ששומעים ורואים משהו בטלוויזיה וכבר אנחנו מתודלקים על אותו ציבור שמדברים אודותיו. הקלות של ההכללה על ציבור שלם ללא צדק זה אחד הדברים הקשים והכואבים אצלנו כחברה, ואני שואל את אתכם קוראים יקרים, מדוע אנו לא מבחינים בין מה שנכון או לא נכון? בין טוב ורע? הרי אנו מקבלים נתונים שהם אינם מדויקים. אילו היו מראים את החסד, הנתינה והדאגה של הציבור הדתי לציבור הרחב כולו, היינו מבינים ומודעים לתרומתם האדירה למען החברה והיינו מאיצים בכול ממשלה ובחברה כולה ללכת בעקבותיהם ולחזק את כוחם. בקרב הציבור הדתי פועלים מאות גורמים העוסקים בגמ"חים (גמילות חסידים). הם דואגים לכול נזקק בכל דבר שהוא. החל מהדברים הקטנים והפשוטים ביותר ועד לכול מה שהמשפחה נזקקת: ציוד לתינוקות, ביגוד לכול המשפחה, ציוד לבתי ספר, ציוד חשמלי לבית, ריהוט, מזון ומה לא בעצם? אפילו דואגים גם לסיוע לזוגות צעירים בדיור. הלוואי שככה היו דואגים משרדי הרווחה והממשלה לאזרחים קשיי יום או לניצולי השואה. אך מה אנחנו רואים ושומעים? רק את הדברים הקשים והרעים על המיעוט שבחברה זו. אלה בודדים הנמצאים בקצה החברה. רוב רובו של הציבור הדתי הם אנשים פשוטים, אנשים טובים אשר חיים בתנאים ובמגורים רגילים ואף פחות מזה. כשתכנסו לביתם תגלו כמה כבוד נותנים לכול בני המשפחה, עד כמה אורח חייהם מחושבים עד לרמת השקל ממש ובאיזו תרבות דיבור וערכים טובים הם דוגלים. אני מציע לכולנו לתת קצת כבוד, קצת התחשבות ובטח הבנה לציבור יקר זה. הפסיפס החברתי שלנו תמיד מוכיח שרק כולנו יחד ובאהבה נוכל לחיות במדינה המיוחדת שלנו, ואסור בתכלית האיסור לעשות הכללה על ציבור זה או אחר בגלל מקרים בודדים. עם ישראל ניכר באחדותו ובאהבתו זה לזה. אסור לנו לאבד ערכים אלה. כיתוב: גמ''ח של ביגוד כדוגמא + תמונה לעשייה הנפלאה של המגזר החרדי נגישות בכול מקום ואירוע חובה! - אני פונה לכול האחראים לנושא חשוב זה. אנא מכם, אל תעניקו רישיון הפעלת עסק/אירוע למארגנים בלי לוודא שאכן המקום נגיש בהתאם מ ה ש ט ח ע ם מ ו מ ו גמ''ח של ביגוד כדוגמא לעשייה הנפלאה של המגזר החרדי 15 ׳ המשך מעמ 2018 יולי | ח " תמוז תשע 2018 יולי | ח " תמוז תשע 18 19