הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 48 | יולי 2018, תמוז תשע"ח

טוען לחפותו ומוחזק ככזה כל עוד לא ייקבע אחרת. הוא לוקה בענישה עקיפה שאינה פועל יוצא של החוק והפסיקה. המערכת אף שהיא מודעת לכך, נוהגת היא תדירות כאילו הדבר אינו מעניינה, זו תפקידה לתבוע וזו תפקידה לשפוט. הגישה המתוארת אינה ראויה, היא פוגעת בראש ובראשונה בנאשם, במעמדו, בחוסנו הכלכלי ובמערכת יחסיו עם הסובב ובתדמיתו. אך היא פוגעת לא פחות ולעיתים אף יותר באינטרס הציבורי, הסבור שצדק צריך שיעשה וללא דחוי. שיצא מסר שעתיד להרתיע את הנאשמים, אך גם כזה שיגן עליהם ועל זכותם לניהול משפט צדק. הציבור מאבד את אמונו במערכת המשפטית ככול שמתארך זמן המשפט ככל שעובר ומתארך הזמן נוצר מצב בו הציבור הולך ומאבד את אמונו במערכת המשפטית, אמון שקשה לאחר מכן לרכוש אותו חזרה. השאלה הנשאלת היא כפולה. האם קיים צוואר בקבוק בנתיב ברובם של התיקים הפליליים ואם כן מי מהגורמים המפורטים לעיל אחראי לכך. אקדים ואומר כי להערכתי כל הגורמים כאחד אחראים להיווצרותו של צוואר בקבוק שכזה, כאשר התביעה הכללית היא זו שנושאת בעיקר נטל האשמה. המשטרה אחראית לחלקה שלה בכל שהיא לא רק כיוון שהיא עמוסת עבודה ופניות, אלא בשל כך שאינה יודעת לבור את המיץ מן התבן, דהיינו לחלק את כמות כוח האדם בין כמות התיקים שנחקרים ולהחליט למשל שתיקים של שימוש בסמים לצריכה אישית אינם שווים את הזמן המוקדש להם ובמקום זאת עדיף להתרכז למשל בתיקי אלימות, שהפכו למכה ולמגפה של ממש. הרשלנות שהיא מנת חלקם של חלק מחוקריה, מביאה לא פעם לא רק שהנאשמים מזוכים בדינם אלא גם להתארכות הזמן והדיונים המוקצים לכך שכן, התביעה חוזרת ושולחת לעיתים את התיקים להשלמת חקירה. אם נוסיף לכך שמשטרת ישראל אינה במיטבה ואפשר וצריך לכונן מחדש משטרה מודרנית, חושבת, אנושית יותר ובעלת פוטנציאל כוח אדם משובח ואינטליגנטי יותר, הרי שגם בכך יש תרומה לא מבוטלת למחדל צוואר הבקבוק. עיקר האחריות נופלת על התביעה, זו המשטרתית טובעת בים של תיקים פליליים קיקיונים, שמוטב היה שיסגרו מאשר שינוהלו. ערמת תיקים אלו גודשת, סותמת וגוזלת זמן עבודה לא מובטל. צריך שתיקבע לשם כך מדיניות, שיהיה ותהיה אחריות פיקודית מגובה. או אז יתנקו צינורות המערכת שם והתנועה התקינה בהם תתחדש. הפרקליטות היא לדעתי ולטעמי הגורם המרכזי והעיקרי לצוואר בקבוק מפוקק שכזה. קיים בה חוסר כרוני של פרקליטים יחסית לתיקים רחבי ההיקף המגיעים לשם. קיים חוסר ידע וניהול מקצועי של תיקים פליליים בבתי המשפט, בייחוד אצל הדור הצעיר של הפרקליטים וגם לא מקוימות מספיק השתלמויות בנדון. יש רצון להספיק ולאחוז הכל ולא לוותר על מאום וכך מתישם לו הפסוק "תפשת מרובה לא תפשת". בתיקים בעל השלכה ציבורית בתיקי שוחד ושחיתות מן הראוי להתרכז בעיקר 500-600 ולא בטפל רשימת עדים בת עדים אינה משרתת את עשיית הצדק, אלא את עיכובו. להחליט על צמצום כתב האישום או מספר האישומים ולהסתפק במה שיש ולגביו ראיות ברזל, שיובילו להרשעה ולא לזיכוי. להערכתי גם חסרה בפרקליטות כולל בפרקליטויות המחוזיות ואף ברמה הארצית יד מכוונת, מדיניות ברורה. למרבית הצער, לאחרונה, בשל התלהמות המשטר, הפכה הפרקליטות לשק חבטות של פוליטיקאים מושחתים המבקשים לפגוע בה ולהחליש את כוחה. חלק מהפרקליטים עצל והבירוקרטיה חוגגת... אוסיף גם נתון נוסף. חלק מצבא הפרקליטים אינו חרוץ, לעיתים אף עצל, הבירוקרטיה גם היא חוגגת וקבלת חלק מההחלטות היא הססנית מידי. לדעתי, גם שם צריך שייעשה בדק וניקיון בית, לא מחמת שחיתות חו"ח אלא מחמת שחיקה ועצלות הקונים להם מקום ואחיזה במחוזות אלו. הפועל היוצא הוא זרימה איטית, מדשדשת, מעין ביצה האוחזת מים אך אלו עומדים או במקרה הטוב זורמים לאיטם, זרימה איטית מדי. החלק השיפוטי במערכת בתי המשפט זקוק לתוספת שופטים, צעירים ומוכשרים, נמרצים וישרים. בצנרת מערכת זו יש סתימות לא מעטות הגורמות לעיכובים בשמיעת התיקים הפליליים, כדחיות שלא לצורך. ובעיקר אי שמיעת תיק פלילי מיום ליום עד לסיומו, צריך גם התארגנות לוגיסטית מראש ויצירת מנגנון יעיל להגעת עדים, שהוזמנו לבית המשפט במועד ובזמן, תוך נקיטת סנקציות הצריכות לכך. למערכת זו, מן הראוי גם לינתן סמכות להחליט בשלב מסוים על סגירת תיק פלילי, שמתברר שאין בו ממש או שיוביל ללא כלום. רשימה זו מביאה על קצה המזלג את שהתכוונתי אך לא מעבר לכך. מאת: עו"ד מנחם רובינשטיין צוואר הבקבוק – דרך הייסורים שעובר חשוד עד לסיום משפטו ד פלילי - כסנגור זה למעלה מארבעים שנים ברציפות. עיסוקו לימד אותו מרצונו " מ משמש כעו " הח ושלא מרצונו להכיר את המערכת המשפטית כולל את מערכת בתי המשפט, הפרקליטויות השונות, מדורי התביעה המשטרתיים ואת משטרת ישראל. כעיקרון, תפקידה של המשטרה לחקור, התביעה להחליט האם החקירה מעלה ראיות כאלו שבכוחן יהיה להביא לידי הרשעת הנאשם בדין ואז אם להגיש כנגדו כתב אישום אם לאו. משמונח כתב אישום לפתח המערכת השיפוטית, תפקידה של זו האחרונה, לנהל את משפטו של הנאשם ולהחליט בסיום שמיעת הראיות האם האחרון הוא אשם או לאו. לאחר מכן, באם ימצא הנאשם אשם הוא יורשע ועל בית המשפט, אשר שמע את התיק, לגזור את עונשו בגין העבירה או העבירות, שנקבע כי ביצע אותן. כך הם פני הדברים בצורה סכמתית ופשטנית. בפועל ובמציאות שונים חלק מפני הדברים. רשימה זו אינה מתיימרת לשטוח בפני הקורא את מלוא סבך המשפט הפלילי, הקונפליקט בין האינטרסים השונים של המדינה מחד גיסא ושל הנאשם מאידך גיסא. מספיק שאומר בשלב זה, כי מלאכת האיזונים חייבת להיעשות על פי הדין והפסיקה המנחה של בית המשפט העליון היא מורכבת וקשה. מחד, קיים אינטרס ציבורי והצורך להגן עליו ולהרחיק לעיתים מהחברה לפרק זמן אלו או אחרים, עבריינים שהורשעו כדין ושמעשיהם מסכנים את שלום הציבור ופוגעים בו, ומאידך, עומד לו כמעט בודד הנאשם, אשר לגביו קיימת עד שיורשע בדין חזקת החפות, דהיינו הוא מוחזק כל עוד לא נקבע בהכרעת הדין אחרת כחף מכל פשע, כולל המעשה הפלילי שבו הוא מואשם עתה. קיימת חובה שבדין ובפסיקה להגן ולשמור על זכויותיו ולקיימן בעת ניהול המשפט הפלילי כנגדו. פגיעה בזכויות אלו כמוה כפגיעה בצדק ובדין. יש להביא בחשבון כי נאשם זה עמד ועומד בפני מערכות חזקות כמשטרה, תביעה ובתי המשפט. מערכות אלו הן יסוד הדמוקרטיה והשלטון כולל בית המחוקקים, אמורות לשמור לא רק על חוזקן אלא גם על ניקיונן. מטבעם של דברים כאשר קיימים אינטרסים תפקידיים ומטרתיים שונים, קיים לעיתים כירסום בהתנהלותן בייחוד של המשטרה ולאחרונה גם בזו של התביעה. העניינים יגעים, ככל שכתבי האישום המוגשים לבית המשפט מורכבים דבר אחד שכמעט שאינו נלקח בחשבון הוא התארכות משך הזמן העובר בין חקירתו של חשוד, לבין הטיפול ההמשכי בתיק החקירה על ידי התביעה. הצורך בהשלמת חקירה המונחתת על המשטרה ע"י התביעה אם זו סבורה שיש צורך בכך, ההחלטה באם להגיש או שלא להגיש כנגדו כתב אישום, מיצוי הליכי שימוע אלו עומדים לזכות הנאשם העתידי ולבסוף הגשת כתב האישום לפתחו של בית המשפט. גם שם, אין הדרך לניהול המשפט סלולה ומהירה אלא, התיק בדרך כלל מצטרף לרבים אחרים. מתועל לשופט זה או אחר, והוא, על פי כמות ולחץ העבודה בו הוא נתון, צריך לקבוע מועד או מועדים שונים לשמיעת התיק לגופו. העניינים יגעים למדי, ככל שכתבי האישום המוגשים לבית המשפט מורכבים, אוחזים ביותר מאישום אחד, לשם הוכחת התוכן הסיפורי שבכתב האישום, על המאשימה להביא ראיות מראיות שונות והדברים באים גם לידי ביטוי במספר העדים שיוזמנו בעתיד לבית המשפט. שלא כבדרך אגב, ככל שמתבצעות עבירות רבות יותר ונחקרות על ידי המשטרה, כך גם יצטברו התיקים הפלילי ויערמו הן לפתחה של התביעה ומאוחר יותר לפתחו של בית המשפט. ועדיין, המציאות מלמדת כי לעיתים, לעיתים קרובות מדי, ממתין הנאשם בין חודשים ארוכים במקרה הטוב לשנים מתמשכות עד שתסתיים שמיעת עניינו. ברור כי בפרק זמן ארוך זה, הוא נשחק. אם אינו מוחזק חלילה במעצר, קשה יהיה לו לשוב לעבודה ולהתנהלות תקינה. לעיתים הוא אף מנוע בכך על פי תנאי שחרורו בערבות. קשה לו להשתכר כפי שהשתכר קודם לכן, קשה לו לעמוד בתשלום שכר טרחתו של סנגור פלילי ראוי מנוסה וטוב. בשל המתח בו הוא מצוי והעדר האפשרויות לצפות את העתיד, מתערערים לעיתים קרובות גם יחסיו עם הסובבים אותו, כולל ולרבות עם בני משפחתו. זוהי תקופה לא קלה בייחוד כאשר הוא 2018 יולי | ח " תמוז תשע 2018 יולי | ח " תמוז תשע 30 31