הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 48 | יולי 2018, תמוז תשע"ח

אך לאט לאט הצליחה משפחת לדקני להסתדר בארץ. בהתחלה המשפחה שכנה בקריית שרת בחולון ואחר כך, ברמת הנשיא. בהמשך ח י פשו דרך ואמצעים להתקיים באופן עצמאי, בין היתר פתחו מיני מרקט. ויקטור התחבר מהר 27 למקום ולסביבה. בגיל התגייס לצבא. את השרות עשה במטבח. במהלך אותם שנים התחתן ונולדו לו שישה בנות. הוא 3 שנים ו 3 ילדים עצמו החל לעבוד במפעל כרומט בחולון בתחום כרסום מתכות. במקביל 15 עבד כקבלן בניין במשך שנה. בין היתר באינסטלציה וטפסנות. חריצותו והתמדתו בענף הבניין הובילה אותו עד לדרגת מנהל עבודה. מעבר לעבודתו בבניין הוא מצא זמן להתנדבות. מזה שנים הוא משמש כאיש 10 אחזקה ומסייע לארגון נכי ישראל בכל הקשור בתחזוקת המשרדים בראשון לציון וחלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות לאחר שסייע בפירוק החבי לות מהמשאי ות המגיעות למקום ואחסון החבילות במחסן מיוחד. בהמשך השנים הפך לראש המתנדבים של הארגון. והוא עושה זאת בשמחה רבה ובנפש חפצה ללא טענות או טרוניות. מבחינתו הוא מבקש רק לעזור, בכל דבר שמבקשים ממנו. בעניין זה המנכ"ל משה בסעד מאוד מרוצה ומעריך את תרומתו של ויקטור. בסעד מעריף עליו שבחים רבים על מסירותו, אמן בנשמה עם נתינה אדירה ויקטור לדקני, אפשר לומר עליו בחיוך מסוים שהוא ע ו לה חדש. וכל זאת מדוע? משום שהוא עלה 1977 ארצה בשנת מלבנון השכנה לנו מצפון, בלבד. 20 כשהוא בן הוא עלה ארצה יחד עם המשפחה ללא ידעת השפה העברית והחל לחפש את עצמו מצד אחד, ובמקביל, לנסות לבנות יחד עם הוריו את ביתם החדש זה לא היה קל " בישראל. משחזר ויקטור " ולא פשוט המצחיק הוא " בחיוך קל שבבית הכנסת שהתפללנו התפעלו מאוד מאופן קריאת התפילה והתורה בלשון הקודש באופן שוטף ומדויק ולא הבינו איך אנו לא מצליחים לדבר בעברית למרות הבקיאות הרבה ." שגילנו בקריאת התורה אבל כפי שזה קורה וקרה לכולנו כשעלינו ארצה – ההתאקלמות היתה קשה. מה קורה כאשר אמן מוכשר העוסק בעיצוב סוגי מתכת שונים, מחליט לרתום עצמו לסייע בהתנדבות לאנשים עם ), אב לשישה ילדים 61( מוגבלות? כזה הוא ויקטור לדקני מלבנון ובמרוצת השנים החליט 1977 שעלה ארצה בשנת להקדיש את עצמו ומרצו למען הזולת. סיפור יפה על נתינה באהבה, שתמיד כיף לכתוב עליו... ישראל פרץ ויקטור (מימין) מאחסן את חבילות המזון לקראת חלוקה למשפחות הנזקקות אחריותו והרצון לעזור בכל דבר ועניין שהוא נדרש. "ויקטור הוא בן אדם מיוחד במינו. אין דברים כאלה. אדם שעוזר מכול הלב. בלעדיו קשה מאוד לתפעל את כל מערך הסיוע לחברי הארגון ובכלל" אומר המנכ"ל בסעד בהערכה רבה. ויקטור נולד בלבנון להורים שחייו בדרום לבנון ליד צידון. השורשים מסוריה. הורי הוריו חייו שם ועברו במרוצת השנים לדרום לבנון. לדבריו, למשפחה היה מפעל לפחחות במקום, אך ארבעת בעקבות מלחמת יום הכיפורים והמבצעים השונים שצה"ל עשה בלבנון גרמו ליהודים במקום לבדוק אפשרויות 20 . לעלות ארצה משפחות יהודיות בלבד, ובכלל זה גם המשפחה שלו, נותרו במקום. בשנת החליטו במשפחה 1977 שהגיעה הזמן לסיים את הפרק הלבנוני שלהם ולעלות ארצה. אהבת חייו מוקדשת לתחום אחר ומיוחד והוא - יצירות אומנות ממתכות שונות. הוא מעצב כלי בית שונים בצורות שונות "למדתי את זה מאז שאני ילד ולא עזבתי את זה ובמהלך השנים בארץ כאשר שימשתי כאב בית בביה"ס חינוך במקווה ישראל, התחלתי להפעיל במקום סדנאות יצירה ועיצובים" ניתן להגדיר את ויקטור כאמן עם נשמה של נתינה. ממש כך. הדבר בא לידי ביטוי כאמור, בעזרה שלו בכל זמן פנוי שיש לו למען ארגון נכי ישראל ולמען נזקקים. ובמקביל הוא כל כולו באומנות יוצרת ממתכות שונות. את יצירותיו ניסה להציג בפני הציבור הרחב. אחיו לא רצו לעבוד במפעל, בניגוד אליו שהתחום מאוד קסם לו "אני מאוד נמשכתי לזה. למדתי את המקצוע מגיל צעיר מאוד. היינו יוצרים מזלפים של מים מפח וכדים של חלב" משחזר ויקטור את התקופה של הימים ההם כשהיה נער ועזר לעסק המשפחתי. בעקבות מלחמת י ום הכי פו ר ים והמבצעים השונים שצה"ל עשה בלבנון גרמו ליהודים במקום לבדוק אפשרויות לעלות ארצה. משפחות יהודיות בלבד, 20 ובכלל זה גם המשפחה שלו, נותרו במקום. בשנת החליטו במשפחה 1977 שהגיעה הזמן לסיים את הפרק הלבנוני שלהם ולעלות ארצה. באחרונה פתח דף פייסבוק שבאמצעותו איתר חברים שגדלו איתו ובלבנון והתפזרו ברחבי העולם. הם מתכתבים בעברית וערבית. חלק נמצאים בפנמה וקנדה. אחרים בצרפת. שני אחיו נמצאים בברזיל. לפני שנתיים נפגש עם אחיו הבכור לראשונה לאחר שלא שנה. 20 ראה אותו למעלה ההתרגשות היתה גדולה ולאחר המפגש וסיפורי חוויות שהחליפו ביניהם ועם שאר בני המשפחה, נפרדו לשלום והאח חזר לברזיל: "אולי יזדמן לי לבקר אותו שם. אולי" אומר בתקווה ויקטור. אהבת חייו מוקדשת לתחום אחר ומיוחד והוא - יצירות אומנות ממתכות שונות: נירוסטה, אלומיניום, פליז, פח לבן, נחושת, זכוכית ועוד. הוא מעצב כלי בית שונים בצורות שונות "למדתי את זה מאז שאני ילד ולא עזבתי את זה ובמהלך השנים בארץ כאשר שימשתי כאב בית בביה"ס חינוך במקווה ישראל, משה בסעד, מנכ"ל הארגון ביחד עם ויקטור במחסן חלוקת המזון של ארגון נכי ישראל 2018 יולי | ח " תמוז תשע 2018 יולי | ח " תמוז תשע 42 43