הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 49 | ספטמבר 2018, תשרי תשע"ט

אחד הדברים הבעייתיים והמסוכנים של הקידמה בת זמננו הוא מכשיר הסמארטפון אשר טומן בחובו תכונות הרסניות ואכזריות. הוא יפה ומעוצב להפליא, הוא חברתי ומגיע בשלל צבעים ועיצובים. היום, כול אחד/ת במדינה מילד/ה ועד בוגר/ת קונה או מקבל ללא בדיקות לידיו את הנשק המסוכן הזה. הנשק, שאני מתייחס אליו כקטלני, הוא מכשיר הטלפון הנייד שלנו. התרגלנו מזה עשרות שנים לכך שבתערוכות הטלפונים הניידים בעולם מציגים כלי נשק המיועדים להרג המוני בשלל דוגמאות ועיצובים, אך אף אחד לא אומר את האמת והסכנה שיוצר מכשיר הטלפון העדין והיפה שבא לעולם לעשות למעשה טוב לבני האדם. לכול אחד יש טלפון נייד אישי ואם הטלפון הביתי מצלצל אז זה מובן מאליו שאף אחד לא מחפש את אחד מבני הבית. מתברר שאותו המכשיר שבא על מנת להקל על העולם גורם לכך שמיליוני אנשים נהרגים מידי שנה, בתאונות, במחלות, בהתאבדויות ובעוד דרכים טרגיות אחרות בגלל הנזק שגורם הטלפון הנייד. יש הסבורים שהוא גרו ע מפצצת האטום שהמציא רוברט אופנייהמר . אחד הסכנות שיש במכשיר החמוד והעדין הזה שהוא הוא : מטעה מאוד לא מוציא אש, לא משמיע קול נפץ, הוא בהישג יד לכול אחד ובכוחו לגרום לחברה נאורה להתדרדר לשפל, להרג ולסבל. יחד עם זאת, אזרחי העולם עדיין מתייחסים אליו בסלחנות. כול אחד ואחת יכולים לכתוב, לצלם, לקלל ולהכפיש את מי שרוצים ולהפיץ מסרים לכולם מבלי לתת את הדין על מה שהם גורמים לאנשים. מתי נתעורר ונציב גבולות וחוקים לדבר המסוכן הזה? פגעת? שילמת! למען יראו ויראו! ואת זה צריך לעשות אתמול, לפני מחר. חברי כנסת, חייהם של האזרחים בידיכם. ציבור יקר, קחו אחריות על גורלכם וגורל יקירכם. הלחיצות על המקלדת מסוכנות. חיזרו לשפיות. לא חייבים לשתף כול דבר. גלו אחריות, תחשבו שמדובר במשפחות היקרות שלכם. מאת: סמדר ליבני מאת: מני ברק התופעה של נתק וריחוק בין שכנים התחיל בשני העשורים האחרונים. השכנות של היום אינה דומה כלל לשכנות שהייתה במדינה עד שנות השבעים ואפילו השמונים. ותיקי המדינה שואלים לאן נעלמה השכנות שהייתם פעם. שכנות שהיתה ממש כמו משפחה. היום, לצערנו, אפשר לגור בבניין ולא להכיר את הדיירים. דלתות הבתים סגורות בכמה מנעולים. כשיורדים או עולים במעלית כולם עומדים כמו בעת אזעקה ומסתכלים על השלט המואר של המעלית המעיד על מעבר הקומות. מדוע רק בשעת מלחמה אנחנו מתנהגים אחרת? מה קרה לנו כחברה שבעבר הייתה אוהבת ואכפתית? השכנות שהיתה פעם התבטאה בכך שרוב השכנים התייחסו אחד לשני ממש כמו לבני משפחה. בשעות אחר הצהריים השכנים היו נפגשים, שותים קפה ביחד ומדברים על כל ענייני החיים. הכול התנהל כמובן במצב רוח חיובי. קשה לעכל כיצד היו מארחים בעבר משפחות מרובות ילדים למספר ימים בבתים של שניים עד שלושה חדרים. היום יש לנו ברוך השם דירות של ויותר חדרים ואיפה האורחים? 4,5,6,7 היום השכנים חולפים על פני שכנים אחרים כאילו מדובר באנשים ממדינה זרה. היום לא נתקלים בדפיקות בדלת של שכנה המבקשת שמן, חלב או סוכר. אין יותר בקשות משכנים לשמור על הילדים עד שחוזרים מהשוק. התנאים של פעם בכלל לא דומים לימים אלה. פעם ההורים היו הולכים לשוק לערוך קניות וכול אחד היה מחזיק כמה סלים מלאים מכול טוב, היום יש לנו רכבים עם מיזוג, מערכת סטריאו, טלפון זמין מערכת ניווט וכסאות מעור ואנחנו מתנהגים כמו 'משוגעים' בסופר. אין ספק שקורה לנו משהו לא טוב כחברה והדבר המפחיד ביותר הוא שאין מי שיעצור את ההתדרדרות החברתית או שיעלה את זה לסדר היום. בואו נהיה תחשבו יותר רגישים ואכפתיים לזולת. על זה! טוב שכן טוב וקרוב, מאח רחוק...האמנם? הסמרטפונים - הנשק הקטלני בעולם המודרני 2018 ספטמבר | תשרי תשע״ט 12