הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 49 | ספטמבר 2018, תשרי תשע"ט

מאת: עו"ד מנחם רובינשטיין - דעה אישית - ש.ב.ס ללא שיקום וללא מעוף ד פלילי - כסנגור זה למעלה מארבעים שנים ברציפות. עיסוקו לימד אותו מרצונו " מ משמש כעו " הח ושלא מרצונו להכיר את המערכת המשפטית כולל את מערכת בתי המשפט, הפרקליטויות השונות, מדורי התביעה המשטרתיים ואת משטרת ישראל. נאשם שנגזר דינו על ידי בית המשפט לרצוי עונש של מאסר בפועל כזה או אחר, ירצה אותו באחד ממתקני הכליאה המצוי בניהולו של שרות בתי הסוהר. השב"ס הוא גוף מנדטורי, שכל צעד ושעל שבו כתוב ומוכתב. הן לשפעת הסוהרים המשרתים בו והן לכעשרים וחמש אלף אסירים הכלואים במתקניו הפזורים מכלא צלמון וחרמון בצפון ועד לכלא נפחא וקציעות בדרום. חלק מהאסירים הם אסירים המוגדרים כביטחוניים, משום שנידונו והורשעו בגין ביצוע עבירות בניגוד לביטחון מדינת ישראל. חלק אחר הם קטינים, המוחזקים אף הם מכוח החוק בבתי מעצר ומאסר נפרדים עד הגיעם לגיל שמונה עשרה, שאז הם מוגדרים כבגירים ועוברים למתקני כליאה "רגילים". חלק קטן נוסף הן נשים. עצורות או שפוטות, המוחזקות בכלא נפרד, מספרן אינו עולה בדרך כלל על כמאתיים נשים. מרבית ועיקר הכלואים הם צעירים יחסית לשנים, שגילם נע בין שמונה עשרה לשלושים וחמש שנים. מרביתם אינו מועסק עיסוק של ממש ורובם אינם מצויים כלל בהליכי שיקום, דהיינו שלא הוכנו אחרי תום ריצוי עונשם לחיים נורמטיביים ופרודוקטיביים ב"חוץ". ישער הקורא כי "צבא" בן כחמש עשרה אלף איש, למזער כולם בגיל העבודה ובגיל שהבריאות בו תקינה, רובץ שנים בלא שיופעל כפי שצריך ומבלי להקנות לחלקו הגדול הרגלי עבודה והתערות בחברה שמחוץ לסורגים, ממנה הגיעו ואליה יחזרו בתום ריצוי עונשם. התוצאה היא גרועה. למעלה מששים אחוז מהם הם רצידיוויסטים, כלומר כשישתחררו ממאסרם הנוכחי יחזרו לביצוע עבירות, יחיו שוב חיי פשע, יתפסו, יועמדו למשפט פלילי, יורשעו, ייגזר דינם ויחזרו לבית הסוהר וחוזר חלילה. עד שיתפסו הם יגרמו נזק לרכוש הציבור (כגניבות, פריצות) ויסכנו את ביטחונו האישי (כתקיפות ומעשי שוד). לידיעה, עלות החזקתו השנתית של כל אסיר בכלא היא של בת למעלה ממאה ועשרים אלף שקלים. רק מטעמים אלו, שלא לדבר על טעמים רבים נוספים וחשובים, כדאי ליתן את הדעת לקיום מדיניות של שיקום לגבי מרבית האסירים במדינה. המדיניות הנוכחית הנהוגה זה מספר שנים בממלכת שב"ס היא מדיניות "ביטחוניסטית". השיקום בה בטל בשישים וגם תקציבי השיקום נעלמים ונספגים בתקציב הכללי של שב"ס, שהוא אדיר בהיקפו למעלה משלושה מיליארד שקלים לשנה. "המדיניות הביטחונית" היא נוחה לש"ב. הטון הכללי העולה ממנה היא המילה "לא" לכל פניה או יוזמה אחרת. השמירה היא מקסימלית, מוגזמת ותובעת כוח אדם שבעצם אינו עושה דבר. "המידעים המודיעיניים" אודות אסיר זה או אחר, הם המכתיבים את שייעשה ויונהג בו. רבים ממידעים אלו הם כוזבים, הגיעו מבעלי אינטרס, אינם מעודכנים או מתעדכנים ולעיתים גם עבר זמנם. מספיק אם לאסיר יש סכסוך עם אחר והלה מחליט למסור מידע כוזב לכשעצמו לקצין המודיעין בכלא כי שמע שאותו אסיר מתכנן לברוח מהכלא. מיד המערכת, מבלי לבדוק את נכונות הדברים ואת מהימנות המוסר ומגמתו, נוקטת בצעדי מנע דרקוניים וממושכים. האסיר מוצא מהאגף בו הוא נמצא, מועבר לאגף בר פיקוח מוגבר, שהשוהה בו מוחזק בתא סגור, יום אחר יום. נשללות ממנו זכויות המוקנות לאסיר כגון קבלת קנטינה, שיחות טלפון למשפחתו וכדו'. בהמשך הוא מוגדר כסג"ב בעל סיכוי גבוהה לבריחה. מכוח הגדרה זו הוא חייב להיות מוחזק רק באגפים סגורים, אינו יכול לצאת לעבוד או ללימודים וחלות עליו הגבלות מהגבלות שונות, אחת לחצי שנה ושנה ועדת סג"ב, עתידה לישב שלא בפניו ולהחליט על הארכה נוספת "כסגב" לששה חודשים נוספים, דבר שבדרך כלל קורה. לאסיר מסוים הודבק מיידע שהוא קשור למשפחת פשע, הקשר תם ונשלח לפני עשור שנים. המשפחה פסקה להיות מוגדרת בעצמה כמשפחת פשיעה גם במשטרה, אך לא בשב"ס, שם זה תואר כמעט נצחי ובלתי משתנה או מתעדכן. פירושו לגביו, איסור הוצאתו לחופשות, הגבלות מהגבלות שונות, פגיעה במעט מזכויותיו. התפיסה הביטחונית בשב"ס, שחלק מזערי מאד ממנה תואר לעיל, לא רק מונעת כל אפשרות לשיקום אסירים (שבהמשך יובהר לקורא מהו). לא רק שהיא יוצרת אסירים חוזרנים לבתי הכלא, אלא "מטפחת" אסירים ממורמרים, אלימים שלא לצורך ובעלי שנאה יוקדת לכל ממסד באשר יהא. זה הפרוטוטיפ של האסיר המשתחרר לחברה בתום ריצוי עונשו. הגישה הביטחונית דורשת גם הרבה פחות מאמץ ויכולת מהמערכת ככלל ומגורמי הפיקוד המקומיים והסוהרים. האסיר קם לספירה בבוקר, יצא לטיול בחצר, אם אין הוא בא בבקשות כלשהן למפקד האגף, ניתן להמתין לספירת הערב, לסגירת האגף וליום חדש וחוזר חלילה. זו שיטה דוגמטית שבה המערכת מגלה עניין באסיר רק שמתעוררת בעיות כגון שהוא היה מעורב בקטטת אסירים, דקר או נדקר בה, תקף או קילל סוהר וכדו'. אז המערכת מפעילה את מלוא עוצמתה פיזית והאחרת. כמעט כל זכות קיימת נשללת: קנטינה, ביקורי משפחה, טלפונים וכדו'. לא פעם האסיר גם מוכה. האסיר חי בסיר לחץ, הוא נאלץ ללחום על קיומו. על טיב האוכל שיקבל וכמותו (חצי עגבנייה או לא) על צפיפות בתאים, הטיפוסים השונים שעימם הוא חולק את תאו, חבורות אסירים המאוגדות בכנופיות המשתלטות על האגפים ותיקצר היריעה מלפרט ועל כל אלו באה המדיניות הנואלת של שב"ס. אם לא מצליחים לשבור את רוחו הוא יועבר לאגף שונה או לכלא אחר, לרוב קשה יותר. הוא ב"ענישה" מתמשכת. שיקומו של אסיר צריך שיתחיל מיד עם קליטתו בכלא ובמיונו. המידע הרב שקיים אודותיו לצד דוח סוציאלי עדכני שייעשה לצד גורמים נוספים ומשך תקיפת מאסרו. תאפשר מיון נכון יותר שמידת ניזקו לאסיר תהא פחותה יותר ומידת האפשרות לשקמו תהא רבה יותר. לדוגמא אם לאסיר אין עבר פלילי קודם וזו לו תקופת מאסרו הראשונה. טוב ייעשה אם ימוין עם אסירים אחרים בעלי נתונים דומים. שאו אז הוא לא יסבול מתגרת ידם והשתלטותם של אסירים בעלי רקע אלים, עבר פלילי עשיר ואלמנטים אנטי סוציאליים מובהקים. מיון שכזה, יאפשר את הוצאתו ללימודים, הכנתו להשתתפות בקורס מקצועי זה או אחר, לשיחות טיפול עם בעלי מקצוע בתחום הנפש, כפסיכולוגיים, קרימינולוגים ואח', ומעקב אחר התנהלותו בכלא. תיפקד האסיר כראוי, קיימים דווחי ביניים טובים, ניתן להמשיך עימו הלאה, השתתפותו בקורס מקצועי תיאורטי ופרקטי. ביקור משפחתי "פתוח" במטרה להדק את הקשר בין האסיר לבני משפחתו. סיים, רכש מקצוע, התנהג כהלכה, אין ידיעות מודיעיניות על קשרים שליליים שיש לו או על קשר עם אסירים המוגדרים שליליים, ניתן להוציאו לעבודה מחוץ לכלא בשלבים. האסיר יוצא מידי יום בבוקר ומוסע לעבודה, חוזר ממנה בשעה היעודה לכלא. מתמיד בכך, ניתן להמליץ על העברתו "להוסטל", מעון הנמצא מחוץ לכלא אך בפיקוח, שבו גרים מספר אסירים היוצאים וחוזרים מעבודתם בחוץ ולנים במעון זה. ככל שהתנהלות האסיר טובה ועומדת במבחן הזמן, טובים גם סיכוייו לזכות בניכוי שליש מתקופת מאסרו על ידי ועדת השחרורים. משתחרר האסיר, הוא עדיין "אסיר ברישיון" הנמצא בפיקוח. הסיכויים שאסיר שכזה ייקלט בחברה נורמטיבית "בחוץ" יהיו גדולים יותר והסיכון שישוב ויפקוד שוב את בית הסוהר כאסיר רצידיוויסט יהיה מזערי. המערכת נתנה לאסיר הזדמנות, עזרה לו, מעטים מבין האסירים יפנו עורף לכך ויחזרו לעולם הפשע, שגם לדעתם הוא שפל ובוגדני. בקצה קולמוס ולאור ד' האמות המוקצב לרשימה, נתייחסתי לנושא הנ"ל. למרבית הצער ובלא מחשבה יתרה ומעמיקה, שב"ס אינו משנה את מדיניותו וחבל. 2018 ספטמבר | תשרי תשע״ט 2018 ספטמבר | תשרי תשע״ט 46 47