הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 49 | ספטמבר 2018, תשרי תשע"ט

ד"ר ספורטא, כיצד אתה מסכם את השנה? היום הכול נראה מסובך. הכול מדשדש. לא פורץ לשום מקום. הכול נהיה כלא כיף. בסקר נמצא ש לא מרוצים 37% - מאושרים ו 89% – ממצבם הכלכלי ועוד איזה מיליון איש נמצאים במסגרת טיפול הרווחה. זה אנומליה. משהו לא מסתדר. יכול להיות שהציפיות נמוכות. בסך הכול לא היו כאן אסונות. לא מלחמות ולא מקרים חריגים. הכול מתנהל על מי מנוחות אבל ניכר כי כולם נמצאים בלחץ. קשה להסביר את זה. טוב, כולנו יודעים שהישראלי תמיד בלחץ... ב, נסעתי ברכב " תראה, היינו בארה מ בחודש. היה סבבה. " ק 7,500 לא הרגשתי שום לחץ. אפילו ניו יורק הצפופה נראית רגועה מאוד בהשוואה אלינו. שם אין בכלל רמזור ירוק להולכי רגל והכול בסדר. חזרתי לארץ לכבישים שלנו וזה היה מטורף. אי אפשר להבין את זה. אז איך באמת אפשר להסביר זאת? האחד, יש : אני מבחין בשני מצבים כאן סוג של מסופקות. מקבלים שזה בסדר. ויש את הצד השני, אכזבה. זה מעין כלוב. כמו גן חיות. יש הכול אבל אין אוויר. אין רוח. אותם וויכוחים. אותן נפשות. אותם עימותים. אבל אם אנשים מרוצים אז הכול בסדר. לפני שנים רציתי לעשות מחקר בנושא שביעות רצון ממקום העבודה. בסוף לא עשיתי אבל כהכנה למחקר אומרים שהם 80% - התברר לי ש מרוצים אבל כשאתה יורד לפרטים ובודק מתברר לך עד כמה הם לא מרוצים... אבל בכל זאת אתה רואה שאנשים מרוצים כאן... כולם כאן בארץ מרוצים משום שאין לאנשים בישראל מוטיבציה לשנות את מצבם. בעצם הם אומרים לעצמם למה שאני אעשה משהו אם כולם מרוצים. זה מרתק אותך למקומך מהרבה בחינות וזה חבל. לצערי, לא מסתכלים מסביב. הנתונים מהשנה שעברה מגלים שיש פער בין הנתונים הכלכליים לחברתיים. אמנם יש אבטלה נמוכה אבל הפערים גדולים. כך גם בחינוך אבל התרגלנו. יש סוג של התרגלות למה שיש. ואם יש סוג של שיפור מסוים אז זה סוג של הסתפקות במועט. אם יש ציפיות אז הן מועטות. הרציונל זה להסתפק במועט. אם כך, לאן אנחנו מתקדמים? לאן מתקדמים. שאלה טובה. השאלה באיזה תחום? במדיני, בחברתי או בכלכלי? לאן אנו רוצים להגיע. האם ברצוננו לגדול. בית גדול. טיולים ל. הנאות גדולות. האם אנחנו " בחו לא מאבדים את עניין הסולידריות? האם אנו מאמצים למעשה את ' לי טוב ושישרף העולם ' : הגישה האם לא צריך להסתכל מעבר לאופק הקטן? לראות מה קורה מעבר לזה. לפרוץ את זה לשאול שאלות ולחפש תשובות. לצאת מהסביבה הנוחה שלנו. אומרים שהבית נקי מבפנים ומבחוץ מלוכלך וזה כבר "ברצון שלנו לגדול. בית גדול. טיולים בחו"ל. הנאות גדולות. האם אנחנו לא מאבדים את עניין הסולידריות? האם אנו מאמצים למעשה את הגישה: 'לי טוב ושישרף העולם' האם לא צריך להסתכל מעבר לאופק הקטן? לראות מה קורה מעבר לזה." "כולם כאן בארץ מרוצים משום שאין לאנשים בישראל מוטיבציה לשנות את מצבם. בעצם הם אומרים לעצמם למה שאני אעשה משהו אם כולם מרוצים. זה מרתק אותך למקומך מהרבה בחינות וזה חבל." "התפיסה שהמדינה צריכה להוציא מעט, היא מעוותת" 2018 ספטמבר | תשרי תשע״ט 50