הארגון | המגזין החברתי של ציבור הנכים | 49 | ספטמבר 2018, תשרי תשע"ט

שוטפת עם המרכז לשלום המשפחה, ליווי והדרכת ילדים, שהופנו ע"י מחלקות הרווחה, ליווי בהדרכת נוער בפרויקט מחויבות אישית, פרויקטים למניעת אלימות בבתי ספר יסודיים, צעדים ראשונים בנושא השילוב עם "עיר ללא אלימות". צוות המדריכים המדריכים של השיטה כולם חניכי שיטת דניס הישרדות. לכולם דרגות חגורות שחורות באומנויות לחימה וכולם עוסקים בהדרכת בני הנוער והילדים בהתנדבות ללא קבלת תמורה. אלה אנשים מן השורה – רופאים, נגרים, פועלי בניין, בעלי עסקים פרטיים, מנכ”לים של חברות אשר אצל כולם עובר כחוט השני הצורך לתרום לחברה. על הצלחתה של השיטה במסגרת העמותה יעידו הפרסים הבאים, שקיבלה : העמותה פרס שרת התרבות פרס משרד החינוך והספורט פרס נשיא המדינה לילד תואר יקיר העיר הרצליה ועוד עשרות מכתבי תודה ממנהלי המעונות השונים לאוכלוסיות הנ"ל דניס מספר על שיטת עבודתו: "לקחתי לטיפולי את המקרים הקשים ביותר בקרב קבוצות נערים שבאים ממצוקה ובדרך לפשע או כאלה שחושבים להתאבד. לקחתי את הצעיר הכי חזק. התחלתי לשחק איתו. ידעתי שדרך האימון והספורט יספרו לי את הבעיות. ברגע שאני מתחבר עם הקשים שבחבורה אני מצליח להגיע לכולם. אני מגיע גם לבתי ספר בהרצליה ומסייע לילדים קשים לצאת לדרך חדשה. ילדים בסיכון וכאלה שהתמכרו לסמים" דניס הנובר מצליח בדרכו ובשיטתו להחדיר רוח קרב וחיים לצעירים ומבוגרים עם מוגבלות. הצלחתו הגדולה באה לידי ביטוי בעת שאימן שסבל משיתוק 11 ילד בן מוחין והוכיח בכך שחרף המגבלה אפשר גם לנצח: מדליות זהב 11 - "הוא זכה ב בתחרויות שונות בארץ. נתתי לו להבין שאין דבר כזה בלתי אפשרי. הכול אפשרי גם אם אתה מוגבל פיזית" למרות פועלו הרב למען הילדים אותם הציל מדרך הפשע סבל דניס הנובר מעימותים בלתי פוסקים מול עיריית הרצליה בכל הקשור להפעלת מרכז ההישרדות שלו. הוא נתבע ע"י העירייה פעם אחר פעם. איום סגירת המקום ריחף על ראשו במשך שנים עד לאחרונה ממש כאשר ראש העיר הנוכחי, משה פדלון, החליט לסגור את כל התביעות נגדו. לדברי הנובר התבטא פדלון בפניו כי מגיע לו פרס ישראל על פועלו למען הנוער. הנובר נלחם במלחמות ישראל והיה מדריך כושר קרבי ביחידות רבות. " איבדתי מחבריי. זה לא 26 במלחמות פתרון. מלחמה אף פעם לא נגמרת. קבוצות קטנות יכולות לעשות יותר מצבא שלם. זה טרור שלא נגמר" אומר הנובר שבמהלך השנים חילק בעצמו מדליות לאנשים שמצא כי 65 הם ראויים להן בשל מעשי גבורה שעשו. יש לו תפיסה מיוחדת לחיים ולמוות: "אין אמצע, זה או להרוג או לא להרוג. המלחמה הבאה תהיה הרבה יותר קשה בגלל האמצעים הטכנולוגיים. מהצעירים 70% - היום יותר מ לא רוצים ללכת ליחידות קרביות, אבל החבר'ה שלי, כולם, הולכים לקרבי. זה בשבילי תעודת כבוד. עשיתי המון למען המדינה" אומר דניס הישרדות היא שיטת לחימה המשלבת בין כמה אמנויות לחימה קיימות: ג'ודו, קראטה קיוקושינקאי, ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית. שיטה זו ידועה בכך שהיא מתרגלת גם הגנה עצמית לרחוב וגם מכינה לקרבות זירה ותחרויות. דניס הנובר החל ללמוד ק ר א ט ה קיוקושינקאי מחברו שלמה פייגה שהיה . דני ס 5 דא ן השתתף באליפות העולם הראשונה שנערכה ביפן והגיע 1975 בשנת לשוויון עם ויליאם אוליבר שהיה מדורג מקום שלישי בעולם. בגלל הפרשי משקל אוליבר זכה בניצחון למרות שהוא לא הצליח להגיע להכרעה במהלך הקרב. לאחר אליפות זו דניס דורג כאחד משבעת הטובים בעולם בתחום. כשדניס הגיע לאליפות העולם הראשונה הוא היה צריך לשבור קרשים וגושי קרח ענקיים. דניס אף פעם לא התאמן על זה והוא הצליח לעבור את השלב הזה רק בגלל הספיריט (רוח הלחימה) שלו. לאחר התחרות הזו דניס הנובר ביחד עם גדעון קדרי היו ראשי הקראטה קיוקושינקאי בארץ. מאס אוימה קיבל 1979 בשנת דולר 300,000 תרומה של ממלך ירדן, בתמורה לכך שהוא לא יאפשר לישראל להשתתף באליפות העולם השנייה. דניס שכעס מאוד על ההחלטה הזו החליט לפרוש מתפקידו בתו ר ראש ה ק ר א ט ה קיוקושינקאי בארץ. לשיטת דניס הישרדות היו מספר גלגולים. בתחילה דניס לימד רק ג'ודו, לאחר מכן הוא ה וס י ף את הקראטה דניס 80- ובתחילת שנות ה הוסיף גם את הג'יו ג'יטסו ונתן לה את השם: "דניס הישרדות". ה כ י רה 19 8 3 בש נת "ההתאחדות האירופאית לג'ו ג'יטסו" בשיטה זו וזיכתה את דניס בתואר הכבוד של דוקטור לאמנויות לחימה. השיטה זכתה גם להכרה על ידי מנהל הספורט/ אגף החינוך כשיטת אמנות הלחימה הרשמית של מדינת . בין היתר, 1991 ישראל משנת זכתה גם להכרה מצד משרד החינוך, רשות הספורט, מכון וינגייט והפדרציה האירופאית לג'ו ג'יטסו. דניס הישרדות הנובר בגאווה. לדבריו, הצבא היום חלש בכל הקשור להגנה עצמית. הצבא אינו עובד על טכניקה של לחימה פנים מול פנים באמצעות סכין. "הצבא שלנו טוב בלהתקיף אך לא טוב בתרגילי הגנה. אם מישהו מקבל מכה בבטן הוא מתקפל כאילו מה קרה. צריך לדעת גם לסבול ולהתמודד" לצד כל פעילותו הענפה והבלתי שגרתית הזו הוא אינו שוכח להזכיר באהבה רבה את אשתו אושקה (שושנה) 15 שמלווה אותו מאז גיל "היא נתנה לי אהבה והראתה לי את החיים. בלעדיה לא יודע להיכן הייתי מגיע. איך סבלה אותי כל השנים. זה דבר שאי אפשר להבין. היא כל חיי" אומר הנובר בערגה גלויה. "באמצעות אמנויות לחימה ניתן להגיע לחברה מתוקנת יותר" 2018 ספטמבר | תשרי תשע״ט 60