"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 51 | אפריל 2019, ניסן תשע"ט

דברים שאינם מולדים. לא בחרנו להיות הורים שכולים, כן זאת נכות. אבל אני אגיד לך משהו על הנכות הזאת. אני הגעתי למשפחה שהילד שלהם נהרג והם ביקשו ממני להבין מה זה מוות, הם לא מכירים אותו, כאילו אני מומחית למוות. אני מתחילה להסביר, זה היה לפני ראש השנה, שבת. אתם תשבו לשולחן השבת והכיסא יהיה ריק. אתם תיקנו מתנות לכל הילדים במשפחה ואתם פתאום תעצרו ותאמרו ומה אתו? אני מתחילה לספר, אתם תאכלו משהו שהוא אוהב, ותחנקו, תחנקו, את זה הוא אוהב, אני לא יכול לאכול, אני לא יכול לבשל, משהו שהוא אוהב. ואני רואה שהאבא ממשיך ולא, עוד לא מתחבר. ואז שאלתי אותו במה אתה עוסק? והוא אמר לי אני מגדיר את אחוזי הנכות. של הנפגעים בתאונת דרכים. אמרתי לו אתה יודע מה? מרגע שנקשו לך על הדלת והודיעו לך שהילד נפל, אתה נכה, אבל להבדיל מעבודתך, אתה קובע לעצמך את אחוזי הנכות. מה זאת אומרת? אני קובעת לעצמי את אחוז הנכות שלי. ביום הזיכרון של אלירז, יום האזכרה שלו, אני מאה אחוז נכות, אני נכה בנשמה, בגוף, בכל מה שאתה רוצה, קשה לדבר אתי, קשה לגעת בי, קשה, אני כולה נכה לגמרי נפשית. הורה שכול קובע לעצמו יום יום את אחוזי הנכות שלו, ויש לנו ימים שזה מאה אחוז, ויש ימים בהם קצת ככה הם מרפים קצת מאתנו, אבל אנחנו נכים לכל חיינו. ויש נכות נפשית, והנכות הנפשית הזאת פוגעת בגוף. ההורים השכולים חולים מרגע שנקשו להם על הדלת. איך הלב הזה יכול להמשיך לפעום כשאתה קובר ילד? זה הרי לא נורמאלי, זה לא טבעי לקבור ילד. אמרתי לעצמי שאני לא מבינה איך הלב מחזיק מעמד? בזמן האחרון הוא קצת צולע. איך? מודיעים לי על ילד אחד חצי לב, עוד ילד, איך הוא ממשיך? כן. אני קובעת את הנכות. התבשרנו כי רונה רמון ז"ל היא זוכת פרס ישראל על מפעל חיים, אות ועדות על פועלה במהלך חייה בזירה הציבורית והחינוכית. זה מזכיר אותך במשהו כל מה שהיא עברה? יש קווי דמיון ביניכן? תשמע אנחנו נפגשנו, היה משהו במפגשים בינינו של שותפות גורל, גורל אכזר. כשבעלה נפל ואני קוראת לזה נפל בשבילי הוא בשליחות של העם, וכשבנה נפל, אני איבדתי גם בעל, גם בן, ועוד בן, אז היה לנו גם איזה דיבור ביחד. אני גם הייתי בוועדה שקבעה שרונה תדליק את המשואה. והייתה לי הזכות לנסוע אתה לאודסה, לקחנו ילדים יתומים העלנו אותם לכיתה א'. וראיתי את החום, ואת האהבה שלה, וראיתי את החיים, אז אני אגיד לך, פעם דיברנו לאן לקחנו את המוות ואמרתי לה שאני מאד אוהבת לקרוא את הספרים של הרב סולובצ'יק. הוא טען שאדם בשעת משבר יכול לקחת את המשבר הזה, את הכאב ואת החורבן לשני מקומות. אחד: למקום של גורל שאין מה לעשות, אני אשב, אני אבכה על גורלי, אני אאשים את המדינה, אני אאשים את צה"ל, ואתה יכול לקחת את זה למקום של יעוד, אתה אומר אוקיי, מה אני הולך לעשות עם זה? ורונה לקחה את זה ליעוד, גם אני לקחתי את " הורים שכולים הם גם נכים. זאת נכות שנכפתה עלינו כמו לאדם מוגבל, יש דברים שנכפו עליו, זה לא, יש דברים מולדים, לא בחרנו להיות הורים שכולים, כן זאת נכות" "השכול היא נכות שנכפתה עלינו..." בכיף! מקפיצים מהיום חג שמח הסדרה האסייתית 2019 אפריל | ניסן תשע״ט 10