"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 51 | אפריל 2019, ניסן תשע"ט

עליו. אני מודה לך שלפני מותי נתת לי את הבמה לספר על אחי. דרך אגב, הוא פנה גם לראש הממשלה שכידוע הוא גם אח שכול. הייתה שם חוויה, הוא אמר לו אני לא רוצה שתספר לנו על ראש הממשלה, אני רוצה לדעת על מערכת היחסים בינך לבין אחיך. והוא סיפר להם שם סיפורים מרגשים. לקראת יום הזיכרון, אלו ימים קשים, את יכולה לתאר את זה? מה את עוברת בימים האלה? יום הזיכרון שלי הוא יום של החלטה נוראית, אני לא יכולה כשאתם עומדים בצפירה, אני לא יכולה לעמוד ליד הבנים שלי שניהם. יש מרחק של שני מטרים. אני צריכה לבחור ילד, ביום הזיכרון אני בוחרת ילד, זה לא נורמאלי, ליד איזה ילד לעמוד, בשעת הצפירה, וכשאני מחליטה ללכת לאוריאל אחרי שהייתי כל השנים ליד אלירז כשהוא היה טרי בהר זאת החלטה קשה. הייתי צריכה לעמוד ליד אשתו וליד הילדים הקטנים שלו, ואז וזהו ואני מחליטה ללכת לאוריאל, וכשאני מגיעה אל ההר, אני שומעת את הילדים שלי רבים ככה בראש, ואוריאל אומר איזה כיף אמא באה אלי השנה, אלירז אומר לו אני רוצה אותה אצלי, הבן שלי חגג בר מצווה, הוא יקרא בפעם הראשונה קדיש, אני רוצה שאמא תעמוד ותחבק אותו בשבילי ואני עוזבת את אוריאל והולכת לאלירז. וכשאני עומדת ליד אלירז אני מביטה מרחוק על אוריאל ומבקשת ממנו סליחה שאני לא לידו. אין אבא שיעמוד שם. אז אני דואגת שכל החברים יעמדו לידו, מורכב מאד. את היית מעדיפה להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות? ממש לא. אני מאמינה גדולה בביטוי בדמייך חיי, יש קשר בין החירות הזאת, בין היכולת שלנו פה לנוע בחופשיות, לחיות, ליהנות לבין המחיר, זה צמוד, זה מגש של דם שעליו קמה המדינה הזאת אבל לומר לך שאני חוגגת, אני רוצה לומר לך שביום הזיכרון אצלנו נמצאים פה איזה חמש מאות איש שנכנסים, עכשיו נכנסים כל החברים של כל הילדים, כולם היו בסיירות, סיירת גולני, ואז כ"א עם הצוות שלו מגיע, וחברים ואנשים שלא מכירים מגיעים, ולקראת תשע בערב כולם מתחילים לחזור, ואז מתחילות חגיגות יום העצמאות. ומה אני עושה? סוגרת את הדלת, מגיפה את התריסים, לא רוצה, לא יכולה לשמוע את הזיקוקים, פשוט לא יכולה, כי הזיקוקים מזכירים לי את הפיצוץ, את ששת המטענים, לא יכולה, אני כבר לא מסוגלת, זה לא יום העצמאות שהיה לי. אני סוגרת ואני לבד עם עצמי, ואז ביום העצמאות בבוקר שעה שבע בבוקר אני עולה להר הרצל, אני מנקה את הקברים מכל... ביום העצמאות? מרים פרץ: כן, ביום העצמאות אני מנקה את הקברים מכל הפרחים, מלא פרחים, מלא נרות, יושבת ליד, עכשיו זה פרטי שלי, יום הזיכרון זה לאומי. ואת הולכת לבד? אני לבד, עולה, ואז אני אומרת להם אוריאל ואלירז היום יום העצמאות למדינה, אתם מרשים לאמא לחגוג? אני רוצה את רשותם לחגוג, ואני מחבקת את שניהם ונקרעת. אתה יודע, יום הזיכרון הוא פשוט נורא, נקרעת ביניהם "השכול היא נכות שנכפתה עלינו..." "אני אוהבת אותו יותר, את אלוקים, אני אגיד לך למה כי אני רואה את הניסים שעושה לי כל יום, אנחנו מדברים על נכה, אני עומדת על רגליים, זה לא נס? שנכה מצליח לעשות משהו, זה לא נס? הוא מניע את היד שלא הזיז אותה שלא הצליח זה לא נס?" אזהרה: מכיל אלכוהול - מומלץ להימנע משתייה מופרזת 2018-2008 *זכה במספר הגדול ביותר של מדליות זהב וזהב כפול, בשנים 2019 אפריל | ניסן תשע״ט 14