"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 51 | אפריל 2019, ניסן תשע"ט

"השכול היא נכות שנכפתה עלינו..." בחיים הקודמים שלי עם הילדים, עם בעלי, זהו, זאת העדפה שלי, שתבין, וניהלתי בית ספר, ולהמשיך ולהשפיע במקומות שלי. אבל נגזר מה שנגזר. הכוח הגדול בעולם הוא הכוח הנשי. לנשים יש עוצמות מיוחדות. לא סתם אומרים על אישה שכורעת ללדת: "יושבת על המשבר". מתוך הכאב הגדול היא זוכה לשמוע את האור הזה, את הילד הזה שנולד, והיא דבקה בחיים, היא יותר חזקה, היא מביאה חיים לעולם והיא דבקה בהם. לנשים יש את הרגישות המיוחדת, את השיח המיוחד, יש להן מקום מאד מרכזי בעולם, אני חושבת שבשנים האחרונות אנחנו רואים איזשהו שינוי והיום התבשרנו שבפרסי ישראל – מהזוכים הן נשים. 45% זה לא היה בגלל הלחץ התקשורתי? אני לא חושבת. אנחנו בעולם הזה כדי לתקן. ואני שמחה שאנחנו מתקנים ולא נשארים עם הטעויות שלנו, אבל אני חושבת שיש מקום גדול לאישה גם בהתמודדות בשעת משבר. תראה, בעלי אליעזר לא החזיק מעמד. קודם כל אנחנו משתפות, אנחנו מדברות, אתם עצורים יותר. איך את רואה את המדינה שלנו בעוד עשר ועשרים שנה? תקשיב הלוואי ואני אחיה, אני מתה לחיות. אני מאמינה שמדינת ישראל תהיה טובה יותר, איכותית יותר, למרות ההתמודדות היומיומית הקשה של הנכים ובעלי המוגבלויות. אם נאבד תקווה לא נוכל לחיות, אני מלאת תקווה ואני כן רוצה לראות את הטוב, עין טובה זה עין שמסוגלת בכל סיטואציה לראות את הטוב, אני רואה את הנוער, אני רואה את חיילי צה"ל, אני רואה את המעורבויות החברתיות שלהם, אני אומרת לך היא תהיה טובה יותר, היא תהיה איכותית יותר, ואנחנו נתגעגע עוד לימים האלה ונזכור אותם, והדור הבא יהיו לו אתגרים חדשים שלא היו לנו, כל דור ואתגריו. תקשיב, כשקמה המדינה היה אתגר לייצב אותה. העם הזה כבר עמד באתגרים. העם הזה יש לו משהו מיוחד, יש לו רוח, ואנחנו ברוח הזאת - היא לא נשברה. ולסיום, איזה מסר את יכולה להעביר לקוראים שלנו? אני רוצה לומר לכל קוראי המ ג ז י ן , ל א נש י ם עם מוגבלויות, לאנשים שעברו משברים קשים, גם להורים השכולים, אני רוצה לומר שכל פעם שאני מסתכלת עליהם אני מתחזקת יותר, אני אומרת אם הוא יכול לעשות את זה שהוא יושב על הכיסא גלגלים, יוצא לעבודה כשהוא מחייך, כולנו צריכים לחייך. אני רוצה לומר להם שהם סמל להתמודדות ולדבקות בחיים, ואנשים כאלה אני רק מחבקת. אנשים שמהווים בשבילי סמל של אצילות, הם עומדים איתנים מול כל אתגרי החיים. אני איבדתי שני בנים ואת בעלי, וההתמודדות היא יומיומית, אבל אני רוצה לומר שאצל הנכים זו התמודדות יומיומית, שעה-שעה, דקה- דקה, בכל סיטואציה בחייו, ואני מצדיעה להם על כוחות הנפש, על האמונה שלהם, ורוצה לומר להם שהם לא שונים, לא אחרים, הם כמוני. ואנחנו רק צריכים לאחל ולהתפלל שבעזרת השם נוכל להתגבר על הרבה נכויות שיש לנו בחיים ושנתפלל שהילדים ייוולדו בריאים ושלמים, ושנמנע מתאונות הדרכים. דרך אגב, הכביש הוא הזירה החברתית, בכביש אתה לומד על פני החברה הזאת. הסבלנות, היכולת שניה להתאפק, זה חסר לנו. ואני רוצה לאחל לכולם חג שמח, והוא יהיה שמח, הוא יהיה שמח על אף המוגבלויות שלו. אני יודעת את זה. אנחנו נשב סביב השולחן בלי הילדים, בלי האבא, אבל נשיר. ויישבו אנשים עם כל מיני מוגבלויות וישירו כי אין כמו החיים. החיים זה דבר גדול, והעולם הזה עולם יפה, למרות כל מה שאנחנו רואים, אבל הוא יפה, וזו זכות להיות חלק מהארץ שלנו. איזה זכות להיות פה, עכשיו ארצנו פורחת יותר מתמיד, ובעזרת השם האביב הזה, המים האלו וההתחדשות הזו, יביאו את הבשורה החדשה של התחדשות. תודה רבה לך מרים היה לי באמת העונג לראיין אותך. מאחל לך המשך פעילות פורה למען עם ישראל ולמענך. "יום הזיכרון שלי הוא יום של החלטה נוראית, אני לא יכולה כשאתם עומדים בצפירה, אני לא יכולה לעמוד ליד הבנים שלי שניהם. יש מרחק של שני מטרים. אני צריכה לבחור ילד, ביום הזיכרון אני בוחרת ילד, זה לא נורמאלי, ליד איזה ילד לעמוד, בשעת הצפירה" 25337/25387 הראל סטודיו קבוצת הראל ביטוח ופיננסים, על פועלו ארגון נכי ישראל מברכת את למען שילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית בשיוויון מלא. 2019 אפריל | ניסן תשע״ט 18