"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 51 | אפריל 2019, ניסן תשע"ט

שיכול לנצח את הרוע, הטיפשות, הנבזות והלכלוך שמתחולל היום בתקשורת וברשתות הברבריות. הסכנה הגדולה שלנו כחברה זה לא רק האויבים שלנו מבחוץ אלא זה אנחנו כחברה שנותנת לזרם של הגועל נפש הזה לסחוף אותנו לתהום. הורים יקרים, אל תסמכו על אף אחד! כנסו למכשירים של הילדים, תבדקו, תחקרו ותחסמו, אל תתנו לילדיכם להיות ההורים בזמן שאתם הופכים לילדים. קחו אחריות! תתנהגו כמו שההורים של כולנו חינכו אותנו. תהיו חזקים. הסכנה מאיימת ובדרך לכול בית בישראל. ראו הוזהרתם! כולנו כחברה צריכים לעמוד כחומת בטון כדי להגן על ילדינו היקרים לנו מכול, על ידי משמעת, באמצעות חוקים, באכיפה ובמעקב צמוד. אסור לתת לילדים לראות את הזוהמה של הרשתות "החברתיות". ובכל זאת, מילה טובה לתקשורת בכול מוצ"ש אני פותח טלוויזיה ורואה של 13 וערוץ 12 את החדשות של ערוץ יום שישי מאחר שאיני צופה בטלוויזיה ביום שבת. אחד הדברים שמרגשים אותי בעת הצפייה במוצ"ש הוא המדור על מקום טוב בלב אותו מגיש אלמוג בוקר המוכשר בכול סיום מהדורת החדשות בהנחייתה של אילה חסון. 13 של ערוץ אלמוג, מביא בכול סוף שבוע כתבה שמרגשת אותי ואני מאמין שהיא מרגשת גם מאות אלפי אזרחים בארץ. אלמוג מביא סיפורים שמראים שעוד לא אבדה תקוותנו ועדיין יש אור בקצה המנהרה, שלעיתים נראית חשוכה. אחרי שעה וחצי של ים כתבות מפחידות ועצובות שאנחנו רואים בטלוויזיה, מגיעה כתבה בת מספר דקות ומבחינתי זה דומה לארוחה כבדה שסיימנו ולאחריה שותים כדור תוסס שמוריד את האוכל. אלמוג מראה את הפנים היפות האמתיות שלנו כחברה. סיפורים על אנשים נפלאים ממש. מלאכים שעושים מלאכת קודש בתחומים רבים וזו מדינת ישראל שלנו היפה והטובה. כאחד שמכיר מקרוב את מסלולי הנתינה והעשייה למען החברה, אני הייתי רוצה ומייחל שהכתבות של אלמוג בוקר יפתחו את החדשות בכול יום. לאזרחים נמאס לשמוע ולראות את כול הבלבול מוח של העסקנים ופוליטיקאים שעסוקים בלאכול אחד את השני. לאזרחים נמאס לשמוע את המחדלים שעושים בכספים שלנו, נמאס לשמוע שראש ממשלה לשעבר שישב בכלא מוכר את הספרים ומגיע כמו טווס צבעוני לאולפנים, נמאס לשמוע את הרוע שמתחולל במדינה ונמאס גם לצפות בכול הפרסומות המטריפות והמשגעות שדוחפים לו לווריד. במקום כל זאת, תנו לנו סיפורים טובים שקורים במדינה ויש המון כאלה. תנו לאזרחים ללכת לישון עם משהו נעים , ארל'ה ברנע, 12 בלב ובראש. כתב ערוץ אמר שאנחנו מתבהמים מיום ליום. דבר נוסף וחשוב שאני רוצה לומר למגישי החדשות ותוכניות בטלוויזיה, אנא מכם, בבקשה אל תשקרו אותנו כשאתם אומרים שיוצאים להפסקה קצרה, הפסקה קצרה, הפסקה קצרצרה, כמה פרסומות וחזרנו. די לשקר ולזלזל בציבור! אין אצלכם הפסקה קצרה. ממש לא. עשר ושתים עשרה דקות פרסומות זו לא הפסקה קצרה - זה סיוט! ואתם צריכים/ות להפסיק לשקר בשם העבודה שלכם! איפה הצחוק ושמחת חיים של הנוסעים ברכב? את סימן ההיכר של הציבור הישראלי אפשר להבחין מיד ברצינות של האנשים. על כך למדתי בתרגיל קטן שעשיתי לא מכבר בסיום פגישת עבודה במערכת המגזין כאשר פניתי לחברים והחברות שהיו בחדר ואמרתי להם שברור שלכול אחד ואחת מכם יש דרך שונה להגיע ק"מ ויש 20 הביתה. יש כאלה שיסעו ק"מ ויש גם כאלה שיעשו 50 ו 40 שיסעו ויותר ק"מ עד הבית. "נו?" שאלו 70 החברים בסקרנות, מה אתה מבקש לומר לנו בזאת?" עניתי להם בחיוך: "בואו נתערב שכול הדרך לביתכם אתם לא תראו אנשים צוחקים או שמחים ושרים או מזיזים את הראש לקצב המוזיקה ברכב..." החבר'ה הביטו בי ולא הבינו מאיפה באתי אליהם. הסברתי כי מזה זמן רב שאני מתמקד ביושבים ברכבים, אם זה נהגים ואם זה נוסעים ושמתי לב לתופעה מוזרה מאוד מהיושבים ברכבים אין שמחת 99% - ל חיים! ממש כך. מדהים. אנשים יושבים ברכב עם פנים קפואות. תשעה באב. לא צוחקים, לא מחייכים וודאי לא שרים. יושבים ברכב כאילו אבלים. יושבים במתח כאילו בכוננות, בלחץ, בחרדה שכול רגע צריך לקראת משהו לא צפוי. המוח לא נותן מרגוע. אבל האמת, אנחנו לא אשמים. המצב בארץ והמציאות שבה אנחנו חיים לא נותנים לנו מנוח. מרוב מה שאנו רואים ושומעים בתקשורת והדברים הבלתי נסבלים שבנאדם עובר ביום יום הפכו אלמוג בוקר – צריכים ללמוד ממנו בתקשורת הישראלית מ ש ו ל ח נ ו ש ל מ ו מ ו 2019 אפריל | ניסן תשע״ט 42