"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 52 | יולי 2019, תמוז תשע"ט

לה י לחם בסט י גמ ו ת ובדעות הקדומות של החברה הישראלית. אנחנו אלה שיודעים שהבנים והבנות שלנו לא רצויים בצבא שלנו. ואולי גם בשוק העבודה שלנו. אנחנו האנשים שהמדינה לא סופרת אותם ממטר. אלה ששוק העבודה לא מותאם לצרכיהם המיוחדים. ואתם - אמורים להיות המנהיגים שלנו! אתם אמורים להילחם ביחד איתנו על שילוב, הכלה, שוויון. ובמקום להילחם בסטיגמות ובאפליה – באמירותיכם אתם מנציחים אותן!!! אלו לא "סתם מילים שמשתמשים בהן". למילים יש כח. הן משנות מציאות. הן קובעות תפיסת עולם. את היחס שלנו לאנשים עם מוגבלות. המילים והמונחים מקבעים סטיגמות ודעות קדומות. מנמיכות את הציבור החשוב והעוצמתי הזה. המילים מציגות אנשים כחלשים. והם לא!!! הקוראים לאנשים "מפגר", "אוטיסט", "גמד" הוא גזען! אז די! נמאס השימוש הדוחה במוגבלויות ללעג ולהשמצה! מי שקו רא לאנשים "מפגר", "אוטיסט", "גמד" וכאלה הוא גזען וזהה למי שקורא לאנשים "יהודון", "נקבה", "כושי", "ערבוש". ולא משנה אם מהימין או מהשמאל. הצרכים המיוחדים של הילדים שלנו לא יהיו כלי בוויכוחים פוליטיים, לא מצד שמאל ולא מצד ימין! את המלחמה של הילדות והילדים שלנו, ושל אנשים עם מוגבלות - אנחנו נילחם!! אגב, החוק שחוקקתם, שנותן יום חופש בבחירות על מנת לעודד את אזרחי ישראל לצאת ולהצביע – גורם לכך שאנשים עם מוגבלות וקשישים רבים לא יכולים להצביע. למה? כי גם עובדים זרים מקבלים יום חופש ביום הבחירות... ומי שמשאיר את העובדים הזרים חייב לשלם להם שכר!!! למי יש כל 200% כך הרבה כסף?! בטח שלא לאנשים עם מוגבלות או לקשישים. וכך יצרתם חוק מעוות: אנשים עם מוגבלות וקשישים משחררים את העובדים הזרים ליום חופש בבחירות (מה הקשר שלהם לבחירות?! הם לא אזרחים ואין להם זכות בחירה!). ואנשים עם מוגבלות וקשישים - לא יוצאים להצביע, כי אין מי שייקח אותם לקלפיות. חלם, כבר אמרנו?! ועוד דבר: חבל שהביטוי הכמעט יחיד בבחירות לצרכים המיוחדים של מיליון אנשים עם מוגבלות, הוא שימוש במוגבלות ללעג - במקום שזה יהיה נושא מהותי ומרכזי במערכת הבחירות. קוראים לי אורן. אני אבא של ילדה שלומדת בחינוך המיוחד. אני נלחם יום יום נגד אפליה של הבת שלי, נגד אנשים שלועגים לה ולחברים שלה, נגד אנשים שלא נותנים לה הזדמנות שווה להשתלב בחברה. נגד אנשים שקוראים לה "מפגרת". אבל בתקופה האחרונה אני מרגיש מזועזע, זועם, נעלב באופן אישי וגם בשמה מהמגמה - ממש מגמה - של פוליטיקאים שמשתמשים במוגבלויות ע"מ ללעוג או להשמיץ את היריבים שלהם. הם מכנים אחד את השני "אוטיסטים". הם לועגים לפוליטיקאים על כך שהם מגמגמים. ורומזים למה שהם קוראים "מחלת נפש". תגידו, נפלתם על הראש?! יצא לכם לחשוב על התחושות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים כשהם שומעים את הדיבור הזה?! יצא לכם לחשוב מה מרגישים הורים לילדים על הרצף האוטיסטי (מה שאתם קוראים "אוטיסטים")?! מעניין אתכם בכלל מה מרגישים אנשים עם מוגבלות נפשית כשאתם רומזים, אפילו אומרים על מישהו שהוא לא ראוי בגלל "מחלת נפש"? (אגב, אין מחלת נפש. יש מוגבלות נפשית!) דמיינתם מה מרגישים אנשים שמגמגמים, כשאתם לועגים לגמגום של מישהו בקונוטציה שזה מעיד על חוסר יציבות או חוסר כשירות שלו?! יותר ממיליון אנשים בישראל עם מוגבלות חמורה! אז תקשיבו טוב. יש בישראל יותר ממיליון אנשים, ילדים ובני נוער עם מוגבלות חמורה! אנשים עם מוגבלות שכלית ("מפגרים" בשפתכם); על הרצף האוטיסטי ("אוטיסטים"); עם מוגבלות נפשית ("חולי נפש"); עם קשיי דיבור ("מגמגמים"); נמוכי קומה ("גמדים"). הם שותקים, כי קשה להם להילחם ולצעוק – אבל הם נפגעים מכם. ואוו כמה שהם נפגעים! וזה פצע גדול בלב שלנו. זו פגיעה בנקודה הכי רגישה! לא מזמן התפרסמו תוצאות מזעזעות של סקר, שלפיו מההורים בישראל 90% היו מעדיפים שבחוגים של הילדים שלהם לא יהיו ילדים עם מוגבלות. זה סקר שנתן לנו, ההורים המיוחדים, אגרוף לבטן. יש סקרים נוספים על כך שאנשים לא רוצים להיות שכנים של אנשים עם מוגבלות, שאנשים חושבים שאסור לתת להם להצביע בבחירות ואפילו יש כאן אנשים שחושבים שצריך למנוע מאנשים עם מוגבלות לקיים יחסי מין!!! אתם יודעים, אנחנו צריכים להילחם במערכת בכל רגע מחיינו. אנחנו חיים בחרדה על מה שיהיה עם הבנות והבנים שלנו אחרי שכבר לא נהיה כאן. אנחנו האנשים שהמדינה לא סופרת אותם ממטר! אנחנו אלה שחושבים בכל פעם לפני שיורדים עם הבן או הבת לגינת המשחקים. כל אקט הכי קטן של אלימות פיזית או מילולית של הבת או הבן שלנו משויך אוטומטית למוגבלות או לצרכים המיוחדים ולא להיותו ילד. אנחנו נאלצים *אורן הלמן הוא מייסד דף הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה". הוא אבא לילדה שלומדת בחינוך המיוחד ומכהן כסמנכ"ל שיווק ורגולציה בחברת החשמל. טור אישי הם לא אוטיסטים, לא מפגרים ולא חולי נפש! מאת: אורן הלמן* 2019 יולי | תמוז תשע״ט 2019 יולי | תמוז תשע״ט 30 31