"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 52 | יולי 2019, תמוז תשע"ט

אדם עם מוגבלות. אי אפשר להשלים עם נתונים שכאלה. תראו מי מנהל את העמותות - אנשים לא מוגבלים! המצב הזה נוצר אך ורק בגללנו. חד וחלק! חוסר האחדות ששורר בקרב ציבור האנשים עם מוגבלות מהווה את הגורם העיקרי למצב הזה. זה משהו אכזרי. כל אחד יודע כמה חבל שאנחנו לא מאוחדים. ארגון נכי ישראל הוא כיום הארגון הגדול במדינה, וזאת בשל הפעילויות הנרחבות שהארגון מוביל והכל בנאמנות ובשקיפות. למעלה משני עשורים זוכים עשרות אלפי חברים וחברות לקבל מענה וטיפול מקצועי לכל בעיה ושאלה, אך עדיין ציבור האנשים עם מוגבלות ברובו הגדול לא סימן ארגון אחד כבסיס וכבית אחיד עבור כולם. ארגון נכי ישראל היה הראשון שיצא למאבק ציבורי והביא לשינוי משמעותי. זאת היתה הפעם הראשונה שכל הכוחות התאחדו למטרה אחת ולכן ההצלחה היתה ממשית. אבל חשוב לזכור ולהזכיר, הדרך לא הסתיימה ויש עוד המון מה לעשות ורק ביחד נוכל להביא להמשך השינוי המיוחל ולמיגור הסבל המיותר שאנו סובלים ממנו. אין צורך להסביר לכם מה כוחו של ארגון מסודר שמדבר בשם ציבור גדול של אנשים עם מוגבלות ומאוד חשוב לפעול באמצעות ארגון גדול יציג שכזה. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר לכם שכשיצאנו ,2000 שנה, בשנת 19- לפני כ נכים מפגינים 500 עם בכיסאות גלגלים, הצלחנו לסדר את החיים למאות אלפי אנשים עם מוגבלות. אז תתארו לעצמכם מהי עוצמתו של גוף גדול המונה מאות אלפי מתפקדים ותומכים. ארגון נכי ישראל מוכיח כבר שני עשורים את פעילותו ומטפל מכל הלב והנשמה למען הנכים בישראל. עם כל הכבוד לכולם, דמעות וכאבים לא משנים דבר במציאות. רק כוח מאוחד מצליח להוביל מהלכים. בתקופה האחרונה פנו לארגון נכי ישראל מספר אנשים וביקשו לדעת מה עמדתנו בנושא ארגון יציג עבור שלוש מאות ו ע ש ר י ם א ל ף אנשים עם מוגבלות הכלליים? הודענו ועדיין מודיעים מעל כל במה שארגון נכי ישראל תומך בהקמת ארגון יציג אפילו אם נצטרך לסגור את הארגון לטובת כוח אחד מאוחד. בי נתי ים חברות וחברים, אל תשאלו מה הארגון עושה, תעזרו לנו להמשיך ולעזור למען כולם. רק יחד ננצח! אחרי פסח באילת המסקנה: אין כמו החגים בבית... סקרנות של שנים מלווה אותי וגם את חלק מציבור קוראינו בכל הקשור לחוויית החגים בבתי מלון בחגים ובמיוחד בחג הפסח וראש השנה. לשם בדיקת הנושא, צוות מטעם מגזין 'הארגון' עזב את הבית ויצא לבדוק במה מתבטא השוני של סדר פסח בבית מלון בהשוואה לזה הנערך בבית הפרטי שלנו. אציין כי אני אישית, ברוב שנות חיי, עשיתי את החגים הראשיים ראש השנה ופסח בבית בחוג המשפחתי. הפעם לשם שינוי החלטנו שאת חג הפסח האחרון נעשה באילת ונביא את התרשמותנו לקוראינו. רציתי לבדוק ולחוות את הנושא באופן אישי ולשתף אתכם לפני חג ראש השנה בחוויית הבילוי בחג בבית מלון. בערב הראשון לאחר תפילת החג בבית הכנסת של המלון, ניגשנו לחדר האוכל שהיה מסודר גם אדם עם מוגבלות יכול להגיע להישגים מרשימים ואף לנהל עסק ביד רמה אין כמו החגים בבית קוראים יקרים, אתם וודאי זוכרים את המשפטים הבאים: 'שׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיך וְאַל תִּטֹּשׁ תוֹרַת אִמֶּך....' 'כַּבֵּד אֶת אָבִיך וְאֶת אִמֶּך לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיך...' 'אַל תַּשְלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי...' פתגמים אלה שמקורם בתורה לא באו סתם לעולם. חכמנו ידעו וראו למרחקים. הם ידעו וניבאו שדור יבוא וישכח את הדרך וישכח את המסורת. החיים במדינה הפכו בשנים האחרונות לסיוט בהרבה מובנים ובהמון תחומים: השיח הציבורי מפחיד, הפחד לומר בפומבי את הדעות הפוליטיות שלנו, ההתלהמות, חוסר הסבלנות, העצבים והרוגז, שיש בכל אחד ואחת מאתנו ולא משנה מאיזו עדה ומעמד, תקשורת פעילה שמוסיפה לזה המון ואף מלבה את היצרים במקום להרגיע, היא מביאה בכל ערב לכל בית את הדברים הקשים והאכזרים שקורים במדינה, תוסיפו לכך את הפקקים והרעשים בכבישים, הצפצופים, הסירנות של עשרות ארגוני הצלה וביטחון שעושים עבודה מבורכת, צפצופי האוטובוסים שצפירתם החדשה גורמת לחרדה ופחד, ולכל התופעות הללו תוסיפו את המרוץ המטורף של החיים ותקבלו את התוצאה הבלתי נמנעת - נזק בלתי הפיך לציבור. נכון, כיף להיות צעיר וליהנות מכל רגע מהחיים ורוצים "לקרוע את העולם", אך איפה הערכים? איפה הדרך ארץ? איפה מה שחינכו אותנו בבית ובבית הספר? איפה המשפחה וה"ביחד"? מה קרה לנו כחברה? איך אנחנו מזניחים את יקירנו ואהובנו? אלה שהביאו אותנו לעולם? אין שבוע שאנו לא שומעים על עוד מקרה שההורים וסבא וסבתא שלנו מוכים ומושפלים על ידי אנשים רעים. התמונות הקשות שנותרות בראש עוד ימים ארוכים אחרי השידור גורמים לכולם נזק בלתי הפיך בנשמה. חייבים לחוקק חוק לפיו יותקנו מצלמות בכל מקום בו נמצאים חסרי ישע: בגני הילדים, במוסדות, בבתי אבות ובכל מקום שיש אנשים שזקוקים למטפלים, כדי שניראה אותם בכל רגע בלחיצת כפתור. חשוב שתדעו ותזכרו תמיד, שהביקורים של בני המשפחה תורמים רבות. ראשית, זה מחמם להם את הלב וחשוב עוד יותר כשהצוות הרפואי- מקצועי יודע שכל יום מגיע מישהו מהמשפחה אז התייחסותם למטופל בהתאם. לכן, אל תשאירו את אבא, אימא, סבא סבתא לבד. בקרו אותם ובתדירות גבוהה. תגיעו אליהם, דברו איתם ואל תשאירו אותם בודדים ומוסתרים מאחורי חומות אפלים. גם אתם לא תרצו שהילדים שלכם יעשו מה שעשיתם להוריכם ואל תתפלאו כשזה יקרה כי זה מה שהם ראו בבית. תחשבו על זה! משולחנו של מומו יו"ר ארגון נכי ישראל ולוחם למען זכויות הנכים והחברה דרך ארץ קדמה לתורה... אנשים רגילים עם צרכים מיוחדים כמה עצוב ובעיקר כואב לשמוע על אוזלת היד במשך עשרות שנים של הרשויות בטיפול באנשים עם מוגבלות. הוועדות, הבדיקות, הטרטורים, לך - תבוא, חסר לכם טופס, המעקבים ועוד ועוד... הממסד עדיין לא מאמין שאנשים עם מוגבלות יכלים להיות בכל מקום ובכל תפקיד. כל הפרסומות והתשדירים המחמיאים זה בלוף אחד גדול. ממש כך. חוסר האמונה בנו קשה הרבה יותר מהנכות. אין חדש בכך שאנו חיים במדינה שלרשויות כאן אין לב, אין חמלה ואין צדק, הפקידים מתייחסים אלינו בחוסר כבוד, בחוסר הבנה והחשוב ביותר בחוסר אמונה, בשבילם כלם אותו דבר. מסקר שפורסם בעיתון עיתון מעריב )67%( עולה כי רוב הנשאלים בסקר Insight שנערך באמצעות חברת בראשותה של ד"ר רקפת שטראוס, אינם רואים אדם עם מוגבלות כמי הודו כי לא 57% . שמתאים לנהל עסק היו משקיעים בחברה שבראשה עומד 2019 יולי | תמוז תשע״ט 2019 יולי | תמוז תשע״ט 38 39