"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 52 | יולי 2019, תמוז תשע"ט

להתחצף להורים? מי העז להרים קול על אבא, אימא סבא, סבתא או דוד? עד לפני עשרים-שלושים שנה ילדים לא קראו לדודים בשמם הפרטי. תראו כמה משקיעים היום ההורים בילדים, גם כשהילד מתבגר ההורים לא נוטשים ומלווים בכל שלב בחיים. אך מה קורה להורים שמתבגרים? הילדים מיד חושבים באיזה בית אבות לשים אותם. איפה התקופה שההורים היו מסיימים את שארית חייהם בבתי הילדים? היום יש תנועות שדואגות לטבע, לחיות ולאיכות הסביבה. זה טוב, חשוב ונכון, אך למה אין תנועות שמעודדות ומעירות את הציבור לדאוג להורים, לסבא וסבתא? זה חשוב הרבה יותר, תבדקו בבתי אבות, תשאלו את צוות הרופאים מי בא לבקר וכמה פעמים הם ראו את בני המשפחה? אתם לא תאמינו למה שתשמעו, הפכנו למכונות במרוץ של החיים המטורפים. אני בטוח שרבים מכם או רובכם מרגישים עכשיו צביטה בלב, יש שאומרים שכל מילה במקומה. אולי יש שבודקים את עצמם ואומרים איפה טעינו. בטח יש ששואלים מה עושים? איך משנים? שימו לב, כשהתקשורת רוצה להוליך מהלך או לקדם ציבור מסוים כמה הם 'חופרים' לנו בראש מהבוקר עד הערב, אף פעם לא שמעתי או ראיתי פרסום המעודד צעירים/ות לבקר את ההורים, לכבד מבוגרים, לתת זכות קדימה לנכים בכל מקום שעומדים בתור, מאז שיש כמה ערוצי שידור בטלוויזיה לא שמעתי שהתקשורת מבקשת לעשות צדק עם ניצולי השואה. אני לא מבין, לאנשי התקשורת אין משפחות? או שלהם זה לא קורה? תראו איך התקשורת יכולה לשנות אם היא רק רוצה. היא מגבירה את המודעות בציבור כלפי קהילת הלהטב"ים במטרה לשלבם ככל בני האדם בחברה. מה קורה ? באמת וואי וואי מה Y לכם דור ה שקורה ולאן אנחנו מתדרדרים...וואי וואי... טיפ למחוקקים החדשים - ישנים כבר שנים שאני מגיע לכנסת בהתנדבות ופועל לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות. עברתי את המסלול הקשה ביותר בחיי ולצערנו זה ממשיך עד היום. נכון, שינינו המון את מה שהיה, אך ללא החברים והחברות שמקדישים את חייהם לטובה כלל ציבור האנשים עם מוגבלות וגם למען החברה כולה, לא היינו מגיעים לאן שהגענו. במספר חוקים, הקדשתי שנים מחיי מבלי להיות חבר כנסת. סייעתי בקידום חוקים שונים כמו: חוק השילוב, לפיו ילדים עם צרכים מיוחדים ילמדו היכן שהם רוצים ויקבלו עזרה מהמדינה, חוק שוויון אשר כל תכליתו להביא להכלתם של בעלי מוגבלות בכל תחומי החיים כשווים בין שווים, חוק פיצוי לנפגעי הפוליו, חוק הנתצ"ים אשר מאפשר לנהגים המרותקים לכיסא גלגלים לנסוע עם רכביהם בנתיבים ציבוריים, חוק העסקת עובדים עם מוגבלות - מחייב חברות להעסיק אחוז מסוים מהעובדים אנשים עם מוגבלות, ועוד תקנות כאלה ואחרות. יש לי עוד כמה רעיונות לחוקים חדשים לחברי הכנסת הבאה, כמו חוק המחייב הצגת רכיבי המזון באולמי חתונות ובתי מלון. כיום, אנשים עלולים לאכול מזון שהוא מסוכן לבריאותם בגלל שאין פירוט. חוק נוסף שיש לחוקק הוא חוק להתקנת לחצן מצוקה בכל שירותי הנכים בארץ, יש מקרים רבים שאנשים עם מוגבלות מגיעים לשירותים ופתאום נופלים או שכיסא הגלגלים זז מהמקום ועוד המון מקרים, ואין ביכולתם לעשות דבר עד שמישהו עובר במקרה ליד השירותים. לכן, יש לחייב שבכל מקום בו קיימים שירותים לאנשים עם מוגבלות יותקן בו לחצן מצוקה מציל חיים. חוק נוסף שצריך לחוקק - התקנת נדנדות ומשחקים נגישים לילדים עם מוגבלות בכל הערים והרשויות המקומיות. לא יכול להיות שבתקציבי המיליונים של הרשויות אין כסף קטן למשחקים נגישים גם לילדים עם מוגבלות. פוליטיקאים יקרים, תחשבו תמיד שיש לכם בן משפחה עם מוגבלות שהוא נאלץ לעבור את החוויה הקשה הזאת כשהוא רואה ילדים משחקים ונהנים בגנים הציבוריים בזמן שהוא לא יכול. למה ילדים עם מוגבלות לא יכולים גם ליהנות כמו כל הילדים? מ ש ו ל ח נ ו ש ל מ ו מ ו בצורה חגיגית ומרשימה. ניסינו לערוך את סדר הפסח לפי ההגדה, אך הרעש באולם היה בלתי ניסבל. כל אחד קרא חלק מסוים בתורו, אך לא היה ניתן לשמוע בגלל הרעש. איבדנו קשר עם המשפחה. בבית כשאנחנו קוראים את ההגדה הכל נעשה בנחת ובשירה עד סופה כולל שיר השירים, כאמור, כל אחד ואחת קורא/ת פרק, והקטנים שותפים גם הם לקריאת ההגדה. אחרי סיום קריאת ההגדה בבית מגיעים כמובן הקינוחים, הפיצוחים והכל מתנהל בצורה שלווה ונעימה כיאה לחג. לא ציפיתי שכך יהיה כשהזמנו מקום לארוחת חג. רעש הצלחות ורעש האנשים נתנו לנו תחושה של מהומה ולא של ארוחת חג. רבים קראו את ההגדה מבלי להתחשב באורחים שיושבים בשולחנות הסמוכים. תופעה כואבת אחרת שניתן היה להבחין בה היא שאנשים קוראים את ההגדה מתוך מכשיר אלקטרוני מבלי לתת את הכבוד הראוי לה. אישית, לקחתי את זה מאוד קשה. עבורי, ואני בטוח שעבור רבים, קריאת ההגדה חשובה מאוד בחג הפסח. הילדים רצו וצעקו, ומיותר לציין שההורים של היום זה לא ההורים של פעם. ילדים היום לא יודעים את מקומם. רק רצינו שהזמן יעבור כמה שיותר מהר. בסופו של דבר הגענו למסקנה שאין כמו לערוך את החג בבית גם אם גרים בבית קטן. שמחת החג בבית והגיבוש שהחג יוצר שונה מכל בית מלון ובפרט כאשר יש ציבור שלא מתחשב באנשים שסביבו ורק מעכיר את האווירה. כמה חבל. שיהיה קיץ נעים ובטוח לכולם! וואי מה שקורה לדור ...Y- ה את השורות האלה אני כותב ממעמקי ליבי. מחשבותיי מעיקות עלי בזמן האחרון. חשוב לי לציין ולהדגיש שאני לא בא חלילה לפגוע, להעליב, להשמיץ או להכליל ציבור, עדה, מעמד או כל אדם באשר הוא. ההיפך הוא הנכון, אני משוכנע שאחרי שתקראו את המאמר הזה רבים מכם יגידו וואלה כמה שהוא צודק, כמה שזה נכון וגם תשאלו למה זה קרה לנו ואיפה טעינו. קוראים יקרים, רובנו לא מבינים מה קרה לדור הזה. איך אנחנו מתדרדרים ולאן נעלמה הרוח שהיתה בדור של שנות החמישים, שישים ואפילו שבעים? דור של אנשים פשוטים, אנשי עמל, דור של דרך ארץ וכבוד בין אדם לאדם, בין שכן לשכן, בין צעיר למבוגר שמספיק שהיה מסתכל לצעיר בעיניים והיה מעביר את המסר. דור שלא נתן לזוגות צעירים להתגרש בגלל מחלוקות ודברים קטנים. איך נעלם הדור שהביא ערכים, נימוס, תרבות? דור שידע לספר סיפורים מרגשים חרף הקשיים שעברו עליהם. איך יכול להיות שהכל התהפך לנו ? כל 71 במדינה שהיא רק בת יום אנחנו שומעים על עוד דברים קשים, כואבים ואכזרים ואנחנו לא מאמינים שזה קורה אצלנו. כספי השואה שלא מחולקים לניצולים, עבריינים חסרי לב שמקימים חברות כדי לגנוב ולגזול למבוגרים את הכסף שעבדו עליו כל חייהם שישרת אותם בערוב חייהם, קשישים חסרי ישע שמוכים במוסדות על ידי מטופלים אכזרים, התרבות המרושעת וחסרת התחשבות בכבישים, בתור בסופר, כבר אין כבוד למבוגרים ואפילו גם לנכים, צעירים מתחצפים ופוגעים במבוגרים, אף אחד לא מעיר להם, כי הציבור מפחד להעיר שמא איזה מטורף יתקוף אותו. לאן נעלמו המילים: תתבייש, בנאדם מבוגר, לא יפה, לא ראוי. כבר בלתי נסבל לשבת במקומות ציבוריים, לילדים של היום מותר הכל ואסור להעיר להם, מי היה מעז פעם להתנהג ככה? מי העז מתגעגע לימים עברו בהם הכל היה פשוט וטוב מ ש ו ל ח נ ו ש ל מ ו מ ו 2019 יולי | תמוז תשע״ט 2019 יולי | תמוז תשע״ט 40 41