"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 52 | יולי 2019, תמוז תשע"ט

חוגים דומים במקומות אחרים בארץ. אורלי היתה פורצת דרך בתחומה, היא הקימה נבחרת ייצוגית של רקדנים בכסאות גלגלים לריקודים סלוניים שנסעה לתחרויות באירופה וזכתה להשגים. היא פעלה גם בבית חולים לווינשטיין במערך השיקום, בתכנית מיוחדת של תנועה ומוזיקה ואף לימדה את תורת המחול המיוחד שלה בקורסים למורים בתנועה במכללת ויינגייט וסמינר הקיבוצים ועוד. את אורלי פגשתי לפני מספר שנים כשבאתי לביתה ,לשמוע על התחום כשעוד הייתי בתחילת דרכי כמדריכה. היא העניקה לי את ספרה "נכים ורוקדים" עם הקדשה מכל הלב ואני ראיתי לפניי אישה דקיקה בעלת יוזמה ומעש ומעל לכל רקדנית מופלאה ואישה יפה מבחוץ ומבפנים. ציטוט מספרה על דרכה :" כמורה ומחנכת שקדתי על חינוך ושיוויוניות, ושנים אלו עיצבו אותי כאשת מקצוע וכאדם. היה לי חשוב לתרום לחברה, ואני מאמינה שאכן הצלחתי לתרום באמצעות פעילותי בקרב הנכים". אומרים שכל מה שנותר מאנשים הם זכרונות. וכל עוד הזכרונות חיים, חיים גם האנשים בנו. בתחום המחול לאוכלוסיות לצרכים מיוחדים, תיזכר אורלי באור ז"ל כמי שהדליקה את האור והרימה את הלפיד לעד. בזכותה בעצם קיים חוג כמו גלגלדאנס. היא הביאה את בשורת המחול הזו ובלעדיה לא היתה מחשבה על מחול שיקומי בסגנון כזה. ואני, אני אזכור את הרקדן המיוחד שלי, זה שנעלם לי ככה פתאום בלי להודיע, שהתלבושות שלו למופע תלויות לי בארון, שלא הספיק לרקוד את הריקוד האחרון שחיבר איתי ואהב, שיש לי המון זכרונות מצולמים ממנו, סרטונים מחזרות ומסיבות ואירועים והופעות איתו, אבל יותר מכל הסרטונים, חיים הם הזכרונות שבלב. החיים מורכבים משמחות, עצבונות , ריקודים , מסיבות, חברים וגם ....זכרונות. מאחלת לכולנו תקופת קיץ טובה ומהנה, שנדע להפיק ממנה את המירב ולזכור את הדברים הטובים. אבי עם חברים בגלגלדאנס אבי שייקביץ ז»ל- רקדן בנשמתו שלכם, מאיה שלומות ואור חברים יקרים שלי, הטור שלי עוסק במחול לצרכים מיוחדים, בקבוצת המחול "גלגלדאנס" באיל"ן רמת גן , בחוויות וסיפורים של אנשים שמגלים לי איך החיים נראים מנקודת מבט של יושבים בכסאות. 30 אני מדריכה חוג שיש בו בערך משתתפים שמגיעים כל יום שני לאיל"ן רמת גן לשעתיים של מוזיקה ותנועה. זו חוג קטן ומבחינתי הוא עולם גדול שבו אני מגלה אנשים, סיפורי חיים, צצות חברויות וחבורות, נוסעים לטיולים מגבשים, צוחקים רוקדים ונפגשים גם מחוץ להרקדה השבועית הקבועה. משפחה שניה של חברים טובים, שעוזרים, שמקשיבים, שנוצרות בדיחות וחוויות משותפות. ולכן כשמישהו אהוב מהמשפחה שלי הזאת, עוזב ככה בפתאומיות , בלי להכין אותי מראש, זה כואב. מאוד. אני מדברת על הרקדן שלנו בחוג , אבי שייקביץ ז"ל שנפטר ממחלה באופן מפתיע, בחודש מאי. אבי הגיע לחוג גלגלדאנס לפני כמה שנים, איש נעים הליכות, חובב מחול מושבע שפקד בנוסף לגלגלדאנס גם להרקדות רגילות ונהנה לצפות בקהל העומד הרוקד ואף לעיתים היה נכנס למעגל הזוגות ורוקד עימי. אבי ואני רקדנו בטקסים עבור מרכז הספורט איל"ן, ולצורך כך היינו נפגשים בימי שישי או שבת לחזרות. הריקוד איתו היה משהו אחר, אבי רקדן בנשמתו ונפשו, כל תנועה היתה עם רגש וסגנון. אהבתי והתחברתי מאוד, היתה לנו כימיה טובה במחול ובכלל. יחד התכוננו לטקס בחודש מאי האחרון, בונים ביחד תנועות משולבות, ולאבי היה חלק נכבד ביצירת הריקוד המשותפת. שמחתי שהתמזל מזלי לרקוד עימו והוא חפץ בכך. כמה ימים לפני הטקס הוא נפטר במפתיע ממחלת הסכרת ממנה סבל. מעולם לא הבחנתי בסבלו, כה הקפיד להסתיר, להיות במיטבו, לרקוד, לצחוק, לעזור לאחרים, תמיד שידר אוירה של החיים כרגיל. ופתאום הוא מת לי. לנו. לכל החברים בקבוצה שאהבו אותו והיה חלק מאיתנו. ככה נעלם מהנוף. ביום שבו היה אמור לרקוד בטקס, הוא נקבר בקבר. משהו בי נשבר. ומישהו אמר לי שככה זה לפעמים החיים. לפני כמה ימים הלכה לעולמה אורלי באור, מי שהקימה וייסדה את תחום המחול בכסאות הגלגלים בארץ. אורלי שהיתה מטפלת בתנועה, פתחה את החוג הראשון בבית הלוחם בתל אביב ואת הלהקה הראשונה "הורה גלגלים". מתחילתו, הרעיון של מחול לאנשים היושבים בכסאות גלגלים היה תמוה, והעמיד ספקות אך אורלי נחושה בדעתה המשיכה וקידמה את רעיונהזה שנחל הצלחה בתל אביב ואף קמו בעקבותיו זמן פרידות: המחול האחרון... בנימה אישית... מאיה גבע 20:00-22:00 בימי שני בספיבק, משעה רמת גן 123 באיל"ן רמת גן, רחוב רוקח אורלי באור ז»ל – מייסדת תחום המחול השיקומי 2019 יולי | תמוז תשע״ט 2019 יולי | תמוז תשע״ט 68 69