"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 54 | דצמבר 2019, כסלו תש"פ

כנגד כל הסיכויים חזרו למסלול חדש בחיים- סיפורו של אלחנן גבריאלי "האמת, יצאנו למשחק כדורגל בינלאומי ביוון. המשחק היה בערב ראש השנה בעצם היו שני משחקים מול נבחרת יוון שהם גם קטועי ידיים ורגליים ו 5-1 והפסדנו אמנם פעמיים , אבל צריך לזכור שאנחנו 3-0 קבוצה שקיימת מספר חודשים בלבד, אין לנו מגרש להתאמן - אנו מחפשים מגרש בגודל של קט רגל. בינתיים אנו מתאמנים במגרש האולימפי באתלטיקה בהדר יוסף, עברנו להרצליה, רעננה ולוד. וזה לא פשוט גם בגלל שהחברים שלנו פזורים בכל הארץ מנהריה ועד באר שבע". איך קיבלת את המכה שניחתה עלייך? מה אתה עושה עם עצמך? "אני מחפש את עצמי עדיין אבל יש לי הרצאות ומפגשים שונים. זה לא מבוסס עדיין, אך ברוך השם זה עוזר לי מאוד. כיום אני בתביעה מול חברת הביטוח על נזקי הגוף שנגרמו לי וזה לא הסתיים. כמה שזה קשה ונשמע לא הגיוני התאונה הזאת שינתה לי את החיים מקצה לקצה. מבחינתי לקחתי את הלימון והפכתי ללימונדה. הפכתי את המצב הקשה להזדמנות. אני לא בוכה על מר גורלי. יש כאלה שבוכים מדוע קרה לי, למה זה מגיע לי? וכד'. אני לא רואה את זה ככה. אני לא מתלונן. אני משלים עם מה שיש ועם זה אני מתמודד וזה אפשרי. צריך לקחת את זה בצורה אמיצה. חובת ההוכחה עלי. להמציא את עצמי מחדש - אלחנן חדש, איך אני יוצא מזה? בן אדם מאבד רגל ויד ולא נתנו לי שום סיכוי לחיות ובכל זאת נשארתי בחיים. מה אני עושה כדי לא להיות נטל על המשפחה והסביבה? זה הדהד לי בראש בלי סוף. זאת לא חובה שזה יהיה כך. אני חייב לקחת על עצמי את ההזדמנות השנייה שניתנה לי בשתי ידיים". נשמע מסר מאוד מעניין. למה כוונתך? "פשוט מאוד. איש לא יודע באותו יום מה יילד יום ומה יהיה מחר, כל יום הוא יום חדש. אני פתוח להתנסויות ואני רוצה להתנסות בדברים חדשים. מה החלום שלי? החלום שלי הקרוב הוא לפתוח בית להתפתחות אישית לעזור לאנשים שאפשר לחיות אחרת. בואו ותיקחו אותי כדוגמא ותמיד אפשר לעשות משהו. אין אצלי את המושג אי אפשר אני מנהל פרויקט ליווי לאדם עיוור וקטוע רגל, שהוא אמן פסל מחוטי ברזל, על מנת לעשות לו תערוכה בבית עמיעד ביפו. הוא ביקש ממני להיות המנטור שלו. אתגר וכבוד גדול עבורי. אני לוקח אנשים שלא מאמינים בעצמם ומוציא אותם לתהליך של אמונה והעצמה עם תוצאות". מנטור? נשמע פנטסטי... "ממש כך. גם לאנשים רגילים אני משמש כמנטור, גם לאלה שתקועים. יש לי שניים כאלה שפגשתי בכל מיני סיטואציות. זה התחיל כשיח אקראי איתם ומשם זה התפתח למספר פגישות ועשינו תהליכים משותפים שגרמו להם לשינוי. היום הם מאמינים בעצמם. זה לא פשוט ולא מובן מאליו. הם נמצאים בסוג של מרה שחורה ואני גורם להם להקשיב ומציב להם אלטרנטיבות ופרספקטיבה לחיים". מה המסר שלך לאנשים עם מוגבלות ובמיוחד לאנשים שהפכו למוגבלים לאחר תאונות? "המסר שלי הוא פשוט וחד משמעי - ברגע של משבר שנראה לכם שהחיים נגמרו או אין לך סיכוי או הכול בלתי אפשרי, אז זה לא נכון! כשאני אומר שזה לא אפשרי ומרים ידיים, אז אין לי את חובת ההוכחה. הכול זה עניין של נחישות, התמדה והוכחה. חובת ההוכחה היא עלי. אין דבר כזה שאי אפשר. כל דבר הוא אפשרי". למה בדיוק אתה מתכוון? "קחו לדוגמא את סיפור החיים שלי, לכל הדעות זה סיפור מיוחד ויש הרבה קשיים של יומיום וכשאני מדבר עליהם זה חלק מהתמודדות שלי. הכי קל להגיד אני לא יכול, קשה לי ואז הפתרון מבחינתם הוא לא להתמודד. להתמודד זה לעשות מעשה ואני נכנס לקושי שאני צריך להתמודד איתו וזה קשה להם לקבל עליהם את זה. דברו על עצמכם בצורה חיובית, תראו שאפשר לעשות אחרת. נחישות והתמדה הם הסיסמאות הנכונות לעשות זאת. זאת לא קלישאה, אבל אני מוכיח שזה אפשרי ורק כך אפשר להצליח. זה עניין של תהליך עם עצמך ואתה תראה שאפשר להצליח לעשות דברים שנראו לך בלתי אפשריים ובעצם זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה". "כמה שזה קשה ונשמע לא הגיוני התאונה הזאת שינתה לי את החיים מקצה לקצה. מבחינתי לקחתי את הלימון והפכתי ללימונדה. הפכתי את המצב הקשה להזדמנות. אני לא בוכה על מר גורלי. יש כאלה שבוכים מדוע קרה לי, למה זה מגיע לי? וכד'. אני לא רואה את זה ככה. אני לא מתלונן" " ברגע של משבר שנראה לכם שהחיים נגמרו או אין לך סיכוי או הכול בלתי אפשרי, אז זה לא נכון! כשאני אומר שזה לא אפשרי ומרים ידיים, אז אין לי את חובת ההוכחה. הכול זה עניין של נחישות, התמדה והוכחה. חובת ההוכחה היא עלי. אין דבר כזה שאי אפשר. כל דבר הוא אפשרי" נבחרת ישראל בכדורגל לקטועי גפיים 2019 דצמבר | כסלו תש״ף 54