"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 55 | אפריל 2020, ניסן תש"פ

ציבור יקר, אהוב, נאמן, מסור וישר, שאותו אני אוהב ומכבד עוד משחר ילדותי, מילים אלו שאני כותב אליכם יוצאות ממעמקי ליבי ונשמתי מתוך כוונתי לנסות ולו במעט כדי להעיר חלק מאלה שנרדמו בשמירה או שיש כאלה ששכחו את אחריותם לדרך ארץ. בתחילת דבריי חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי לפגוע, לזלזל, להעליב או לקטרג על ציבור זה או אחר חס וחלילה, ואין לי כל כוונה להכליל את הציבור הדתי, המסורתי והמאמין, פנייתי היא רק לחלק מהציבור הדתי, המסורתי והמאמין. אני כותב שורות אלו כדי לנסות ולהאיר את כולנו, אך במיוחד את חלקו של הציבור המסורתי וגם חלק מהציבור הדתי. דווקא בימים אלו כשכל עם ישראל דואג לשלומו ובריאותו, נוכח התפשטותו המסוכנת של נגיף הקורונה, חשוב ואף מתבקש שמישהו יגיד את המילים האלו. בשנים האחרונות נפתחו השמיים (שכיום סגורים זמנית) ומדינת ישראל הפכה למדינה חזקה, כלכלית וביטחונית, מדינה שכיף לחיות בה ומשום כך מגיעים לישראל יהודים רבים מארבע כנפות העולם, גם מכיוון שבעולם שוב קמים עלינו לכלותנו בגלל יהדותנו והצלחתנו. אלפי שנים הייתה תפילתו וחלומו של כול יהודי להגיע לארץ הקודש ישראל ולירושלים בירת העם היהודי. לצערנו, בתקופה האחרונה יש דברים שהציבור הוותיק בארץ בכלל והציבור הדתי בפרט לא מאמין כיצד פני החברה התהפכו לנגד עיניהם מקצה לקצה מבחינה חברתית, ולא במובן הטוב וזאת הסכנה האמיתית שלנו כחברה. כאדם שגדל בארץ משנות החמישים דור חמישי ובן להורים שהקימו את המדינה, אני כמו רבים מתפלא כיצד מצד אחד מדינה שהחלה את דרכה במעברות, בביצות, בעוני וחולי ובשיכונים קטנים וצפופים, מדינה שקמה מעפר ולאחר שבעים שנים מהקמתה, הפכה מדינת ישראל לאחת המדינות המשגשגות והמובילות בעולם. מדינה עם כלכלה חזקה ומלאת שפע של הזדמנויות עסקיות וחידושים שמביאים לעולם איכות חיים, הישגים מדהימים ברפואה, בצבא, בהייטק, בייצור ובמה לא? ומצד שני, כול הדברים הטובים שגדלנו עליהם הולכים ונעלמים מחיינו מיום ליום החל מהתרבות, הכבוד בין אנשים נרמס, כך גם הנימוס, הסבלנות, המשמעת, חיי הנישואים והחשוב מכול דרך ארץ כבר מחוץ לתחום. השתלטה על חיינו מפלצת הבורות, הרוע והזלזול. זו מתפתחת מיום ליום כמפלצת חסרת מעצורים שמאיימת לכלותנו בלי הבדל: אשכנזים, ספרדים, עולים חדשים, וותיקים. רבים שואלים איפה הכבוד ההדדי שהיה. איפה הימים שנתנו כבוד למבוגר? איפה הביקורים אצל סבא וסבתא? איפה הימים כשרב היה עובר ברחוב הייתה התרגשות מהכבוד לדת ולרב? איפה הימים שכשאדם דתי היה פוסע בשכונה בשבת אפילו העבריינים הקשוחים היו מכבדים את הרב או את האדם הדתי ומסתירים את הסיגריה הבוערת שלהם? או כשרכב היה נוסע בשבת הנהג לא היה מאז לעבור מול בית הכנסת ומתפללים לא בגלל הפחד אלא מהכבוד, איפה הלכה לה הכנסת האורחים? פעם בתינו היו קטנים אך מלאים במשפחה ואורחים שמחים משולחנו של מומו בעקבות הקורונה: פנייה אישית לאחיי היקרים - הציבור הדתי, המסורתי והמאמין בעם ישראל!!! יו"ר ארגון נכי ישראל ולוחם למען זכויות הנכים והחברה 2020 אפריל | ניסן תש״ף 16