"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 56 | יולי 2020, אב תש"פ

זה אופיר? מי זה ליבוביץ' עם כל הכבוד? איזה אקדמיה לקולנוע יש כאן? שלא נדבר על הפוזות וההצגות שעושים השחקנים הישראלים כאילו שאנחנו המצאנו את הקולנוע בעולם. ככה גם בכדורגל, קראו לזה ליגת העל. על מה ליגת העל? אין לנו שום הישג על בכדורגל מאז שהתחילו פה לשחק כדורגל מלבד איזה גול מלפני חמישים שנה של מרדכי שפיגלר שחפרו לנו את הראש עם שפיגלר ושפיגל, עד היום מתגאים ורוכבים על הגול הזה. אני לא מבין מה מחזיק או גורם לבוסים של הכדורגל כמו אלונה ברקת, מיץ גולדאר, משה חוגג, לוני הרצקוביץ' ויענקל'ה שחר היקרים, שמזרמים מאות מיליוני שקלים מכספם הפרטי ורק אוכלים את הלב מהרמה הירודה ודרישות השחקנים לשכר לא מוצדק, וחסר להם שבכמה משחקים הקבוצה שלהם מפסידה, איזה קללות הם מקבלים מהאוהדים כפויי הטובה. הבעיה העיקרית שלנו היא שאנחנו יהירים שחצנים, מזלזלים אחד בשני, אין כבוד בין אנשים, אין תכנון מראש ואין מקצוענות. יש כאן מסר של 'סמוך עליי אחי', ומה שהכי מעניין אותנו זה כל מה שקשור בכסף... חיסכון, בורסה, מניות, טיולים, מסעדות מותגים ושופוני ושכולם חברים של כולם בטלוויזיה. יש תכניות בטלוויזיה, שאם לא היו מפעילים את מכונת ההקלטות של הקהל הצוחק, רבים היו בוכים מתשלום האגרה שהולך פרש. חברים בואו נתחיל לחשוב שאנחנו מתחילים מאפס ובלי כלום, עם מבט למעלה. נתחיל כמו שנהוג לומר: נחשב מסלול חדש, נלמד, נשמע, נכבד, נפרגן ונעריך וככה לאט לאט אולי נגיע פעם לתוצאה טובה יותר. זה לא מתחיל ביום אחד. זו דרך ארוכה אך טוב שנתחיל כבר ונעשה זאת כמה שיותר מהר. כאדם מאמין אני מאמין שאת השליחות הציבורית קיבלתי מהשם יתברך שמו לעד וגם מאמי (ע"ה) שתמיד נטעה בי את היכולת להגשים דברים שארצה לעשות וכמובן מאשתי וילדיי, שתומכים בי כל הזמן עד היום באהבה. . בוני הארץ רוצים 5 להיות חלק מהחברה אין זה חדש שלציבור המבוגרים במדינה קשה ההסתגלות לעולם החדש שנפתח בפנינו בשני עשורים האחרונים. הרגשה של בוני הארץ היא שכאילו חיים אנו בשתי מדינות עובדה המייצרת קשיי הסתגלות ודאגות רבות. מדינה אחת שבה אנו השואלים ולא מעודכנים והמדינה השנייה שייכת לאנשי ההייטק שכל פעולה שלהם נעשית בכמה שניות, ולמבוגרים שבינינו יש הרגשה שכאילו אנחנו חיים עדיין ביערות ובמעברות של פעם. מדינת ישראל ידועה שכאשר היא רוצה לטפל בדברים מסוימים היא עושה זאת על הצד הטוב. לכן, איני מבין איך ציבור המייסדים, אלה שבנו את המדינה נשארים מאחור בחוסר מידע. מידע שהיה יכול לתרום להם רבות. מידע רב נמצא בכל מחשב וסמארטפון והשימוש בהם היה מעניק יכולת טובה יותר בתפקוד היום יומי, שלא נדבר על כך שהמידע יכול לחסוך למשתמשים גם הוצאות מיותרות. היום, בעידן של חופש והצפת מידע בכל ערוץ תקשורתי שיש, חשוב שממשלת ישראל תיקח את הנושא הזה לטיפול ותתחיל לתת כלים לדור המייסדים של המדינה ולא רק לציין בפרסומות שצריך להתחשב בדור שהקים את המדינה. היום קיימות שלל אפשרויות רבות לקדם את הנושא. חייבים בכל עיר, ישוב, מושב או כפר, לחבר את הדור הבוגר לאינטרנט. היום הכול מתבצע בלחיצה על כפתורים: בבנק, בדואר, בקניות בסופר ומה לא?... חייהם של המבוגרים יכולים להיות קלים יותר אם נאפשר להם מעט נחת ושלווה מבלי להתרוצץ ברחובות. היום קיימים מתנ"סים בכל מקום ודרכם אפשר להדריך את המבוגרים בשימוש בדיגיטלי. זו רק דוגמא וקיימות אפשרויות רבות נוספות, רק צריך לרצות. חיזוק לשיעורי תורה למען חברה טובה יותר בשנים האחרונות אנו עדים לכך, שמתקיימים שיעורי תורה רבים ברחבי הארץ, שזה כשלעצמו מאוד מבורך. העידן החדש, המציע אפשרויות רבות של תקשורת באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשר לציבור גדול לשמוע, ללמוד ולהתקרב למורשת היהודית על שלל סיפוריה המרתקים כל נפש ולשמח את מלך מלכי המלכים השם יתברך שמו לעד. לשמחתי, אני מקפיד לבקר במספר מקומות שבהם מתקיימים שיעורי תורה. אישית, הדבר תמיד גורם לי עונג לשמוע את סיפורי ופלפולי מ ש ו ל ח נ ו ש ל מ ו מ ו קבינט קורונה 2020 יולי | אב תש״ף 16