"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 56 | יולי 2020, אב תש"פ

תנעמי, יחזקאל כוכנר, אליעזר דניאל, יהודה המריו, משה טבשי, וגם עם ויקטור מסיקה ויצחק מולה עליהם השלום. בגדול, אנשים לא האמינו לי, אני הבנתי אותם. באותה תקופה הממסד התעלם מקיום ציבור הנכים. העמותות עשו הרבה כסף על גב הנכים, למעשה שימשנו מעין קישוט או ליצנים של העמותות. המנהלים היו נוהגים להביא אותנו לקדמת הבמות בערבי קוקטיילים שאורגנו על ידם כדי לשנורר כסף מנדבנים. הציגו אותנו כמסכנים שעולמם חרב עליהם ואחרי ההצגה שלנו היו מסיעים אותנו לביתנו הדלים כשהקוקטיילים נמשכו לצלילי האומנים שהגיע בהתנדבות!!! עד היום אין לי מושג מה הביא אותי בזמן ההוא להיכנס בכל כוחי ולצרף משפחה וחברים לתוך אחד המאבקים החברתיים החשובים שהיו במדינה. הודענו לחברים 1999 לקראת סוף שנת וחברות שיוצאים למאבק ציבורי מול כנסת ישראל. בזכות הקבוצה שניהלה את המשא ומתן בימי המאבק זכינו להישגים ששינו את חיי האנשים עם מוגבלות בישראל עם רשימה ארוכה של הישגים חשובים כמו: כפל הקצבאות, מכוניות הוואנים לנכים מרותקים לכיסאות גלגלים, ויציאה לדרך של חוק שוויון ותאריך יעד להנגשת כל המדינה לנכים. אך חשובה עוד יותר היתה המודעות הציבורית 2000 שזכינו מהמאבק, מאז שנת מדינת ישראל לא מקיימת מפגש אחד בכנסת או במוסדות ממשלתיים בלי נציגי הנכים, זהו הישג חסר תקדים! זאת היתה הפעם היחידה ששילבנו ידיים - אחד למען כולם וכולם בעד אחד. הטעות הגדולה והמצערת שעשו חלק מחבריי הייתה שאחרי ההצלחה שלנו במאבק ומהתמיכה הגדולה שקיבלנו מהנכים ומהציבור, הם הלכו והתחברו להסתדרות. עד אז היינו טהורים, א-פוליטיים. כולם יודעים שבכל כוחי הרחקתי פוליטיקאים מלהתקרב אלינו במאבק. מנעתי מהם להציב שלטים בשטח המאבק, הרחקתי אותם ממצלמות התקשורת, לא רציתי שום שייכות ומעורבות למפלגה, שגם כך עד לאותו יום לא הכירו בנו. האסטרטגיה שלי שלא לקרב פוליטיקאים הוכחה כהצלחה גדולה שלנו ותורגמה ע"י הציבור בחיבוק ותמיכה גדולה בנו. עד כדי כך, שאנשים הגיעו מרמת הגולן ומאילת כדי לחזק ולתמוך בנו. זה היה מאבק חברתי צודק ונקי ונטול פוליטיקה. עד היום, כשעברו למעלה מעשרים שנה, הציבור לא יודע מה אני בוחר ובמי אני תומך. יתר על כן, לא היה מקרה אחד שהמלצתי לנכים על חברה מסחרית אחת שעובדת עם הנכים, למרות שחלק מחברי המאבק עברו לייצג חברות אבזור וציוד רפואי בתשלום. אני שמרתי על קו אחד לאורך כל השנים - באתי כדי לשנות ובהתנדבות. את שכרי אני מאמין שאקבל מהשם יתברך שמו. מה שמתסכל אותי ובמיוחד בימים אלו, זה שהיום אין רואים לא שמאל ולא ימין, אין אידאולוגיה ואין דרך בפוליטיקה הכל נהיה מסחרה. ממש כך. אין קו, עמוד שדרה. כולם כמו כולם ואנחנו ציבור הנכים ממשיך לסבול ולהילחם על זכויות שמגיעות לנו, במקום לשבת בכנסת ולהזיז דברים כמו שאנחנו יודעים. חבריי וחברותיי משתתפים קבועים בכנסת אך לא תמיד בדעה אחת יחד. כמה מצער שבוועדות בכנסת כשעושים סבב הכרות לפרוטוקול בין המשתתפים הם 10-12 - נציגים ו 30 ובוועדה יש כ נציגים של עמותות בשמות שונים, למה? למי זה עוזר? למה לא גוף אחד חזק? פעמים רבות ארגון נכי ישראל משתתף בדיונים ואנחנו באופן קבוע לא מזכירים את שמנו כדי לא להוסיף להרמת גבות של הנוכחים שלא מאמינים כמה ארגונים יש לנכים. אני עוד מאמין שלא נפספס את המומנטום הקיים ושיום יבוא וחברי וחברותי ישכילו ויבינו שכוחנו באחדותנו, ולנו להבדיל מכול הגופים הפוליטיים יש אותו חלום, אותה דרישה, אותו רצון לשרת את הציבור בכלל ואת ציבור הנכים בפרט. הוכחנו את זה מספר פעמים בעשרים שנות פעילותנו בארגון נכי ישראל שהפך בשנים האחרונות לארגון הגדול בחברים והמוביל בישראל, ללא סיוע של הפוליטיקאים אלא בזכות אנשים טובי לב והכוח הגדול של החברים שרשומים בארגון. כוחנו באחדותנו! הגיע הזמן שנשלב זרועות ונפעל מתוך מטרה משותפת. מ ש ו ל ח נ ו ש ל מ ו מ ו 2020 יולי | אב תש״ף 19