"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 56 | יולי 2020, אב תש"פ

שלנו? תנו לאנשים לחיות. רק דיבורים. זה מתסכל. ובכל זאת, אולי תפרט מעט יותר... תוך שלושה חדשים צריך לקבל את חוק התקציב. מאות אלפי אנשים נמצאים במצב של חוסר וודאות גדול בנוגע למעמדם הכלכלי. מה עם שיפור קצבתם של הנכים שכבר הוחלט עליו. מה עם המובטלים שלא יוחזרו לעבודה. גם אלו שלא מגיע להם דמי אבטלה כי הם מבוגרים מידי או צעירים מידי. ומה עם הנושא הכאוב של כל קצבאות. מה עם הזקנים העניים. מה עם בתי החולים וקופות החולים. האם אנשים יחכו לתורים חודשים או רק שבועות או אולי ימים. מה עם מערכת החינוך שהוצב בראשה מישהו שלא היה ראוי להיות רמטכ"ל בשל שימוש לא הולם בקרקעות הציבור. ועוד שאלות בלי סוף. האם יהיה תקציב שיועד לנושאים הללו, או שיחזרו הזומבים שדואגים לגירעון ולחוב ולא לאזרחי ישראל וישתלטו על הדיון? אלו הנושאים שצריך לדון בהם. אחרת, מה שיקרה זה שנהיה נעולים בתקציב דו שנתי כמבוא למשבר עמוק שיפגע ברבים מאזרחי ישראל. הנה הציטוט שבחלק ממנו השתמשו מגיניי ראש הממשלה בשלושת הערוצים, אני לא רוצה בכלל לחשוב על הנמשל. דברי האוזנר בפתיחת משפט אייכמן: "במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי; עמדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים... דמם זועק אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא". ומה מקומו של משרד האוצר בסוגייה? האוצר ממשיך בסורו. הוא ממשיך בהתנגדותו לאסון הרב גלקטי של כפל קצבאות. אותם אנשים שזכאים לקצבאות הם או יבי י העם ועל גבם אפשר לחסוך כמה מיליונים שמהצד השני מוציאים עשרות מיליארדים כדי לעזור לאותם תאבי בצע שיושבים בעסקים הגדולים. להוריד הכנסה פנויה של אם חד הורית באלפי שקלים לאחר שפוטרה, זה מה שיגן עלינו ממלכודת העוני ומהפגיעה בתמריץ לעבודה. הם לא למדו כלום ולא שכחו כלום אותם מאורות הגולה באוצר. בכל זאת מדברים על כך שהקורונה עדיין כאן ובגדול, ושפתיחת המשק היתה מהירה מדי. מה דעתך על כך? אני הייתי נגד פתיחת התיכונים. במה זה תורם 35 להכניס ביום חמסין מ"ר 30 תלמידים בחדר של עם מסכות? שום דבר. הם יכלו ללמוד יומיים בשבוע בסבבים של כיתות והשאר בזום. תמיד אותן בעיות שלא מקבלות מענה הגיוני וזה חוזר על עצמו כל הזמן. למה אתה בדיוק מתכוון? אני חוזר ואומר, פשוט לא רוצים לפתור בכוונה את הבעיות משום שברגע שפתרת זה נגמר ולא נותר מה לעשות ואת זה איש בממשלה לא רוצה. קח למשל את קצבאות הזקנה. ברגע שיחליטו לתת להם שכר מינימום כקצבה נגמר העוני. הכי פשוט ויעיל אבל לא רוצים לעשות זאת. למה? כי זה טוב לנהל את הבעיות. לפתור את הבעיות באופן סופי זה קשה אולי גם בלתי אפשרי אבל איפה השאיפה, החתירה לפתרון מלא? את זה לא רואים. אתה יכול לתת דוגמא? וודאי. הנה קח את הנכים, מה קורה עם "צריך לזכור - מדינה המנפיקה את המטבע שלה אין לה מה לחשוש, היא יכולה כל הזמן לייצר את הכסף. לכן אין מה לפחד מגירעון" "אני לא פסימיסט אני אופטימיסט. היה איזה פילוסוף שהגדיר את זה יפה: הפסימיות של המחשבה והאופטימיות של הרצון." האוצר ממשיך בסורו: להוריד הכנסה פנויה של אם חד הורית באלפי שקלים לאחר שפוטרה. זה מה שיגן עלינו ממלכודת העוני ומהפגיעה בתמריץ לעבודה?" 2020 יולי | אב תש״ף 31 כלכלה