"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 56 | יולי 2020, אב תש"פ

מה שהבטיחו להם? אף אחד לא אומר. אז ישבו עם שר האוצר החדש. אמרו היתה ישיבה טובה. יופי ומה קיבלו? עדיין לא. הוא צריך ללמוד, שר חדש ועוד תירוצים. זה כמעט כמו עם הבדיחה על שני חברים: אחד אמר לשני תתעודד יכול להיות גרוע יותר והוא התעודד ובאמת נהיה גרוע יותר... טוב אני לא הולך עד לשם. יש גם דברים שבאמת השתפרו. אבל אין חזון לחברה אחרת. כל הזמן מדברים שצריך זה וזה אבל בתכל'ס לא נעשים הדברים. מבקשים שאבוא לדבר בטלוויזיה או ברדיו אבל הם מתנים מראש מה להגיד. אמרתי להם אם ככה אז תגידו מה שאתם רוצים בעצמכם למה אתם מזמינים אותי?... למה, מהם רצו שתגיד? הם רוצים שאדבר על הפוליטיקה של הטבות המס. למה נותנים לנהריה למשל ולא לצפת. אני לא רוצה להיכנס לזה. הנה לפני שנים נתנו לקיבוצים מיליונים במשבר הגדול. זה פוליטיקה. אני אומר שצריך לתת הטבות למי שמגיע באמת, לנזקקים ולא באופן גורף. לא לכולם, כך גם לגבי תושבי הפריפריה. גם שם יש הרבה אנשים שלא זקוקים להטבה אז מדוע לתת באופן גורף? אז הם אמרו לי תגיד ככה וככה. אמרתי להם תגידו אתם, למה אני צריך לבוא? אז מה העתיד שלנו? בוא נבהיר נקודה חשובה: אני לא פסימיסט אני אופטימיסט. היה איזה פילוסוף שהגדיר את זה יפה: הפסימיות של המחשבה והאופטימיות של הרצון. זה אומר שכשחושבים על משהו אז הכול נראה על הפנים אבל במעשים יש רצון שיהיה טוב. אם רבים חושבים על המצב אז התחושה היא בהחלט של פסימיות אבל אם יש רצון ושאיפה לפתור את הבעיות אז יש אופטימיות. קח לדוגמא את בדידותם של הקשישים. אפשר לפתור את זה. ראיתי בטלוויזיה יוזמה של מישהו שהולך עם רשימת שמות של קשישים ומבקר אותם באופן אישי זה מרחיב את הלב. טוב, זו פעילות אישית פרטית של מישהו... זה בדרך כלל הולך חצי חצי. המדינה גם מסייעת ויש מתנדבים שרואים בכך שליחות. זה מחמם את הלב. ב וא ברשותך, נדבר מעט על הגרעון. הוא מפחיד. המדינה הולכת להתמוטט... מה עושים? טוב שאתה מעלה את זה כי זה אחד החששות ההזויים ששמעתי. אז קודם כל אין מה לפחד. לא מגירעון ולא משום דבר אחר... צריך לזכור מדינה המנפיקה את המטבע שלה אין לה מה לחשוש, היא יכולה כל הזמן לייצר את הכסף. הכסף זה הכול בכאילו אפשר להעביר לשם ולפה.. הפחד היחידי הוא אם המשק לא עובד במאה אחוז תפוקה. זה יכול להדאיג. בכל מקרה, זה נושא כבד נדבר על זה בפעם הבאה, אם תרצה. לא נכה, אל תחנה! מומו נקוה 2020 יולי | אב תש״ף 32 כלכלה צריך לתת הטבות למי שבאמת מגיע!