"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 57 | ספטמבר 2020,תשרי תשפ"א

אין ספק שכולנו מרגישים את חגורת המחנק החברתית שמתהדקת מיום ליום סביב לצווארנו, ההרגשה ברחוב שזאת כבר לא אותה מדינה שהייתה לנו, מדינה שהייתה יותר רגוע, יותר שפויה, פחות בוטה, יותר ותרנית, נתחיל בשפה הלוחמנית בתקשורת שהייתה תרבותית יותר, השיח הציבורי לא היה כזה אלים ובוטה, קיימת הרגשה שמישהו מרחיב בזדון את החור באונייה שכולנו שטים בה בלב ים ומסכן את כולנו באסון לאומי. זה כבר לא מצחיק, זה מפחיד ומדאיג מה שרואים ושומעים כל יום בחדשות, אנחנו שואלים לאן אנחנו הולכים? למה הציבור לא יוצא לרחובות על מה שבאמת חשוב לנו לאחד את העם? ולעצור את ההידרדרות שמסוכנת לנו יותר מכל דבר, אפילו יותר ממגפת הקורונה. בתקופה האחרונה שברנו את כל השיאים בהידרדרות לתחתית מסוכנת, חוסר משמעת, עושק, פשע, זלזול בבני אדם והבלי בושה, חשוב שנדע שזה החלום של אלה שרוצים את המדינה שלנו ומחכים ליום הזה שנחוסל מבחינה חברתית. בדרך הזאת שאנו צועדים בה אנחנו רק מחזיקים ובונים להם את המדינה, לא צריך מלחמה, לא צריך נשק, מספיק שנלחם ונשנא אחד את השני בגלל פוליטיקה ריקה מתוכן. ציבור יקר, אם חפצי חיים אנחנו, ואם רוצים אנו להשאיר לילדנו, לנכדינו, לניננו ולדורות הבאים מדינה בטוחה וחזקה זה הזמן לשנות מסלול ומיד, על כול אחד ואחת מאתנו לתרום, לא כסף, אלא לראות את הטוב שיש בכל אחד ואחת מאתנו בלי הבדלי עדות מעמד, גזע, דת ומין, בלי פוליטיקה שהפכה מזמן לגועליטיקה. המצב בו אנו נמצאים מבחינה חברתית לא יכול להמשיך דקה אחת יותר, זה זמן חרום אמיתי להמשך קיומנו כעם שקם מעפר והקים מדינה במדבר ובנה בית ליהודים שמגיעים אליו מכל העולם. כשאני כותב שורות אלו עיני דומעות, ליבי עצוב ומחשבותיי נעות לימים קשים ולהיסטוריה שעבר על עמנו בגולה אחרי שנחרב לנו בית שני בגלל שנאת חינם. ימים קשים ומסוכנים עוברים על מדינתנו האהובה, מדינה שנבנית בדם יזע ודמעות, מדינה שטובי בניה ובנותיה נהרגו למען הגנה והמשך קיומנו, מדינה שנבנתה על ידי עשרות אלפי חיילים וחיילות שהפכו לאנשים עם מוגבלות בדרגות נכות קשות וסבל בל יתואר לכל ימי חייהם - בכל שעה הם נמצאים במלחמה קיומית והישרדות קשה כתוצאה מפציעה בקרב למען הגנת המולדת, אזרחי המדינה לא יודעים ולא מבינים מה מרגישים נכים ונכות אלו כל שניה מאז שנפצעו במהלך שירותם הצבאי, אנחנו נזכרים וכואבים אותם רק פעם אחת בשנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ציבור יקר, בעשרים שנות פעילותי למען החברה אני מסתובב בשבילי נתיבי החסד, הנתינה, החיבוק, משולחנו של מומו חורבן בית שלישי מרחף מעל ראשנו יו"ר ארגון נכי ישראל ולוחם למען זכויות הנכים והחברה 2020 ספטמבר | תשרי תשפ״א 18