"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 58 | דצמבר 2020, כסלו תשפ"א

חדשות כמו שאנו מצפים שתהה רמפה עבור נכה שצריך לעלות מדרגות, או תרגום בשפת הסימנים, הנגשה קוגניטיבית היא הקביים והרמפה עבור אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. לרגל יום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלויות, אורנית אבידן זיו, מנהלת המכון הישראלי להנגשה קוגניטיבית, מסבירה מהי ההנגשה הזו ומדוע היא כל כך חשובה. כולנו צורכים מידי יום מידע רב בכל מקום אליו אנחנו מגיעים. החל מטיול ברחוב או ביקור בגינה ציבורית. דרך שירות במוסדות ציבוריים ובוודאי אם כולל קריאה או השלמה של טפסים, וכמובן מידע רב הנמסר לנו באמצעי התקשורת השונים בין אם מדובר בתקשורת כתובה או משודרת. קריאת שלט זה משהו שרובנו עושים בלי מאמץ מיוחד. כך גם לגבי קריאת עיתון וצפייה למהדורה היומית בחדשות בערוץ המועדף עלינו. אך יש לקחת בחשבון שלא כולם יכולים להבין את כל מה שנכתב או נאמר באמצעים אלה. מידע ובפרט עומס מידע בדרך הגשתו המקובלת אינו מובן לכולם. בנוסף, עומס מידע עלול להוביל למתח, חרדה ותחושה של חוסר אונים. ישנם אנשים באוכלוסייה, ובניהם גם אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, שמתקשים לתפוס את המידע כפי שהוא מוגש לנו היום במרחב הציבורי ו באמצע י התקשו רת המקובלים. הרבה ממידע המגיע אלינו מוגש בקצב מהיר, נמסר על ידי דמויות רבות שלכל אחת מהן תפקיד אחר, תוך שימוש במונחים ומושגים מו רכבים המבוססים בחלקם על ידע מקדים, הרבה מאוד מידע מועבר גם באמצעים גרפיים או כולל נתונים סטטיסטים. כל אלה, עשויים להיות לא מובנים כהלכה או לא מובנים בכלל, ובכך להביא לחוסר מעורבות ואפילו לתחושות של תסכול או חרדה מהמציאות הסובבת אותנו. הנגשה קוגניטיבית הוא תחום חדש באופן יחסי, בארץ ובעולם, שמשמעותו הפיכה של כל סביבה (פיזית, וירטואלית, מידע) לכמה שיותר פשוטה וחד משמעית. חשוב להכיר, מושג חדש – "הנגשה קוגניטיבית" מתברר שדובאי אינה רק מדינה של נפט, כסף וחום, אלא גם של אהבה וכיבוד הזולת והאחר. לפניכם סיפור שמביא רפי אוסטרוף, בעמוד הפייסבוק שלו לאחר שביקר לאחרונה בדובאי. לקרוא ולאמץ אצלנו. הלוואי! כתב כך Rafi ostroff בדף הפייסבוק שלו לאחר ביקור בדובאי: השלט בשדה התעופה תפס את העין שלי זמן קצר אחרי שנחתתי: "מוניות נגישות עבור אנשים עם נחישות". זה התרגום. לא הייתי בטוח שהבנתי שהכוונה ל"נכים" עד שראיתי את זה כתוב שוב בשלטים בכניסה לשירותי נכים, אוטובוסים וכד'. אצלנו הם "נכים". בדובאי הם: "אנשים עם נחישות". שפה יוצרת תודעה. זה מזכיר לי כשהגעתי לראשונה להודו לפני כמה שנים. נחתתי בשדה תעופה קטן אי שם ליד קאסול. בשלט מעל שירותי הנכים היה כתוב: – "Differently Abled" יכולים, אבל אחרת. מקסים, מקסים, מקסים. הם לא נכים. הם יכולים ומסוגלים, אבל קצת אחרת מהרגיל. הם לא "מוגבלים" - הם אנשים עם נחישות. ואנחנו חשבנו שאנחנו ה'מתורבתים'. שפה יוצרת תודעה ואם נפסיק לכנות אותם: נכים או בעלי מוגבלויות, אז גם בעינינו הם יפסיקו להיות כאלו. ואולי אולי, גם בעיניהם. [ע"ע: קוצק-ונהי בעינינו כחגבים]. זה לא עניין של פגיעה ברגשות או פוליטי קורקט – זה רק לשנות את המשקפיים של כולנו. לא אנשים עם מוגבלות – אלא, אנשים עם נחישות... משהו שכדאי לאמץ - "רואים" אחרת בדובאי: 2020 דצמבר | כסלו תשפ״א 13