"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 58 | דצמבר 2020, כסלו תשפ"א

בכלי התקשורת השונים. כל זאת במטרה אחת ויחידה, לסייע ככל שניתן, למגר תופעות מן הסוג הנלוז הזה. ובאותו עניין, כיצד ניתן להסביר שקולו של מגזר הלהטב"ים מקבל הרבה י ותר ביטו י ואמפתיה בתקשורת מאשר של אנשים עם מוגבלות? לדעתי מדובר בתוצאה של במה שקרוי, "תופעות תקשורתיות אופנתיות". לפני כמה שנים, כל המדינה רעשה בעניין זכויות בעלי מגובלות. היו הפגנות ענק ורעש תקשורתי בלתי פוסק והנושא היה על סדר היום הציבורי. בשנים האחרונות הלהט"בים כבשו את הכותרות והמדיה על כל ענפיה, שיתפה פעולה עם התהלוכות הססגוניות. לא מזמן היינו עדים להפגנות אלימות ורעשניות של קהילת עולי אתיופיה וכך הלאה. מה לדעתך יש לעשות על מנת לשנות מגמה זו ולתת ביטוי רב ואוהד יותר לאוכלוסיית אנשים עם מוגבלות? נדמה לי שמילת המפתח הייתה ונותרה – יחסי ציבור. גם אנחנו, במועצת העיתונות, עוסקים לא מעט בשאלה, כיצד להעלות את הנושאים שלנו (אתיקה עיתונאים וחופש הביטוי), אל סדר היום התקשורתי במדינת ישראל, בעידן הרב ערוצי תקשורת מכל הסוגים ומכל המינים. זה לא קל גם לנו, אנשי תקשורת ותיקים, עם עשרות שנות עיתונאות מאחורינו. יחסי ציבור רציפים של נציגי אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות, תוך כדי ניסיונות חוזרים ונשנים, להשארת הנושאים הקשורים לבעלי מוגבלות, על סדר היום הציבורי. אני משוכנע שראשי הארגון מודעים לכך ועושים כמיטב יכולתם. העיתונות בכלל והכתובה בפרט שינתה פניה באופן 80- דרסטי מאז שנות ה וכמובן גם בהשוואה לשנים קודמות, כיצד אתה רואה את המציאות העכשווית כרגע בתחום ולעתיד עם המדיה הדיגיטלית השלטת בחיינו? זו ללא ספק השאלה המרכזית בימים טרופים אלה. אפשר לדבר שעות להעביר הרצאות שלמות ואפילו לכתוב ספרים עבי כרס, בשאלה לאן מועדות פניה של התקשורת באלף השלישי? יש אצלנו במועצה כמה פרופסורים לתקשורת וכל אחד מהם יכול להציע תשובות לשאלה זו, הרבה יותר טוב ממני. בהסתמך על יותר מארבע עשורים שלי בתקשורת הישראלית, הרי שאני מודאג מאד מהמצב. פעם, לא היה עולה בדעתי להעביר ידיעה ו/ או כתבה לעיתון, ללא בדיקה כפולה ומשולשת, על-מנת להיות בטוח עד כמה שניתן, ש"אמת כתבתי"... בימים טרופים אלה, חשובה המהירות בה אני מעלה את הידיעה לאוויר. אם אתעכב דקה או שתיים בשליחת הידיעה לדף החדשות האינטרנטי – מישהו אחר יעביר את הידיעה לפני. במילים אחרות, המרדף אחרי הידיעה הבלעדית – הסקופ, עדיין כאן ועדיין מאד רלוונטי בקרב אוכלוסיית אנשי התקשורת. נושא שני, המשפיע גם כן, קשור קשר אמיץ לשאלה המטרידה כיום מאד את עולם התקשורת: "מיהו עיתונאי?"... כל אחד המעלה ציוץ באתר זה או אחר הוא עיתונאי? האם תעודת עיתונאי היא זו הקובעת?... אלה שאלות שגם אנו, במועצת העיתונות, מתלבטים בה לא מעט, בשאלות מן הסוג הזה, הקשורות כמובן לאתיקה ולחופש הביטוי. השינוי הזה הוא טוב ומטיב עם אוכלוסיית אנשים עם מוגבלות מבחינת שילובם בחברה או שההשפעה עליהם אינה משמעותית אם בכלל? השינוי הזה משפיע על כולנו, ללא הבדל דת, גזע מין. כמובן גם על אוכלוסיית אנשים עם מוגבלות. אני לא חושב שניתן בשלב זה לקבוע האם השינוי מטיב עמנו או לא. על פניו אני חושש שלא, אבל זה אולי בגלל גילי מימין: נשיאת מועצת העיתונות, שופטת ביהמ"ש העליון (בדימוס) דליה דורנר במדינה דמוקרטית מתוקנת, התקשורת מייצגת את העם ולא את השלטון וכאשר זה לא כך – הכאוס משתלט על החיים של כולנו וזו בהחלט סכנה ברורה ומיידית. "יש ירידה משמעותית בתלונות שהגיעו למועצה בנושאים הקשורים לאנשים עם מוגבלות" 2020 דצמבר | כסלו תשפ״א 34