"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 58 | דצמבר 2020, כסלו תשפ"א

המופלג והגעגועים לעולם העיתונות של פעם... המצ י א ו ת הפ ו ל י ט י ת בישראל ומערכי השלטון בכלל בשנים האחרונות היא של כאוס מוחלט קרוב מאוד לתוהו ובוהו, מי לדעתך אחראי לכך? אכן קיים כאוס מוחלט בפוליטיקה הישראלית. מי האחראי לכך, אתה שואל, אומר זאת כך – לא העיתונאים הם אלה הגורמים לכאוס, למרות ניסיונות בלתי פוסקים, להטיל על התקשורת את האחריות לכאוס, לשנאה ולאובדן השליטה. הפוליטיקאים בימינו אלה (שרובם לדעתי בינוניים ומטה במקרה הטוב...), מאשימים בכל המחדלים המתרחשים בארץ המובטחת, את "התקשורת העוינת"... מאידך, באותה נשימה עלי לציין כי חלק לא מבוטל מאנשי התקשורת, נטלו ונוטלים צד בניגוד לכללי האתי קה הע יתו נאית , במאבק י ם הפ ו ל י ט י י ם המתנהלים בארץ מזה עשור שנים ויותר וזה בהחלט פסול בעיני. במדינה דמוקרטית מתוקנת, התקשורת מייצגת את העם ולא את השלטון וכאשר זה לא כך – הכאוס משתלט על החיים של כולנו וזו בהחלט סכנה ברורה ומיידית. יש רבים המצביעים על כך שהתקשורת הפכה מאמצעי המדווח חדשות ומידע לאמצעי מעורב ומתערב וקובע את סדר היום, מה דעתך? בהחלט מסכים עם אלה החושבים כך. כפי שציינתי, התקשורת הפכה בשנים האחרו נ ות , למעו רבת הרבה מעבר למותר, בחיינו הפוליטיים. הקשרים בין "הון – שלטון – תקשורת", פגעו מאד לדעתי באמון הציבור בתקשורת חופשית. אבל גם היום, יש עדיין לא מעט עיתונאים שאינם מרשים לפוליטיקה או לאנשי ההון, להתערב בעבודתם. לצערי הם מעטים מידי. בהמשך לשאלה הקודמת, האם נכון הדבר שאנשים שלא נבחרו ע"י הציבור כמו אנשי התקשורת הם אלה שיקבעו את סדר היום ודרך הטיפול בו ולא המתמודדים שקיבלו את אמון הציבור בבחירות יעשו זאת? לדעתי התקשורת צריכה לעשות את מלאכתה, ביושר, בהגינות וללא משוא פנים. אלה היו ונשארו מילות המפתח בכל מקצוע ובמיוחד עיתונאים ועיתונות. כל חיי במדיה, הבנתי והסכמתי עם המשפט: "התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה". עד כמה הדמוקרט יה בישראל בסכנה? ובכלל בעולם – ראה מה קרה ועדיין קורה בעת הזו בבחירות לנשיאות ארה"ב, מעצמת העולם... ארבע השנים של טראמפ כנשיא ארצות הברית, פגעו קשה במשטר הדמוקרטי התקין. אבל תוצאות הבחירות בארה"ב וזכייתו של ג'ו ביידן בנשיאות, יחזירו לדעתי, את השפיות לאזרחי הדמוקרטיה הגדולה בתבל ובאותה עת, גם לעולם החופשי כולו. באשר לישראל, אני מנוע מלהביע את דעתי. לסיום, מה המסר שלך לקוראנו ובכלל. ברשותך אני מבקש להעביר שני מסרים לסיום. המסר הראשון עוסק באנשים עם מוגבלות ויחס החברה אליהם. החברה הישראלית צריכה לשנות דיסקט בכל הקשור ליחס לאנשים עם מוגבלות ואני מתכוון לפעולות בתחום קבלת האחר ולא פחות חשוב - בהנגשה. יש לי הרגשה שבחברה הישראלית טרם הפנימו את חשיבות ההנגשה לאנשים עם מוגבלות. לפני זמן לא רב (בטרם פרצה הקורונה לחיינו), קיימנו את ישיבת מליאת מועצת העיתונות באחד האולמות באזור (תמורת תשלום כמובן). עיתונאי ותיק שהוא גם חבר במליאה, היושב על כיסא גלגלים, הגיע במיוחד מהצפון, על-מנת להשתתף באותה ישיבה. אבל הוא לא היה יכול לעשות זאת, מכיוון שהכניסה לא הייתה מונגשת לאנשים על כסאות גלגלים. אחרי כמה ניסיונות סרק, הוא נכנע וחזר לביתו מבלי להשתתף בישיבה. פנינו להנהלת המקום והודענו להם שעד אשר לא יסדרו את ההנגשה לאנשים עם מוגבלות, אנחנו יותר לא נקיים שם ישיבות. זמן קצר אחר כך, הנושא סודר. המסר השני קשור אלינו, למועצת העיתונות, אותה אני מגדיר כ"כלב השמירה ששומר על כלב השמירה של הדמוקרטיה"... בעיני נכון יותר שעיתונאים, יחד עם אנשי ציבור, יפקחו על התקשורת, בכל הקשור להתנהלות אתית ותוך כדי שמירה על חופש הביטוי. זאת במקום להטיל את משימת הפיקוח על פוליטיקאים עם אג'נדות שונות ולעיתים משונות ומסוכנות. חקיקה העלולה להגביל את חופש העיתונות בישראל ואז זו תהיה בכייה לדורות. לסיום, אני מאמין בתקשורת המהווה בעצם פעילותה, גורם משמעותי בהוויה הישראלית ובעיצוב פני החברה, כמו בכל מדינה דמוקרטית בתבל. יחד עם זאת, גם התקשורת חייבת במתן דין וחשבון לציבור, שהוא למעשה הריבון. הרי בסופו של יום, מועצת העיתונות היא למעשה נציגת הציבור מול התקשורת. עיתונאי ותיק, חבר במליאה, היושב על כיסא גלגלים, הגיע לישיבה מהצפון, אבל הדבר נמנע ממנו מכיוון שהכניסה לא הייתה מונגשת לאנשים על כסאות גלגלים. ונאלץ לחזור לביתו מבלי להשתתף בישיבה. החרמנו את האולם עד שהסדירו את ההנגשה 2020 דצמבר | כסלו תשפ״א 35