"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 58 | דצמבר 2020, כסלו תשפ"א

"עברתי מספר ניתוחים. היינו מעין שפני ניסיונות שאלתי את הרופאים אם ביקשו את אישורי לניתוחים? מאותו יום הפסיקו את הניתוחים" , ספורטאית פראלימפית 71 היא בת ישראלית מוערכת ובעלת הישגים ומדליות וכיום פנסיונרית ולא נחה לרגע מפעילות התנדבותית. היא – איילה כץ הסובלת משיתוק ברגליה מגיל חצי שנה כתוצאה מפוליו שנה. 18 ומתנדבת בביטוח הלאומי יו"ר קהילה נגישה בפ"ת למעלה מ- שנה. לדבריה, המודעות לאנשים 12 עם מוגבלות בכלל בפ"ת ולנגישות בפרט היא גדולה ומשמעותית בזכות ראש העיר רמי גרינברג התומך ומסייע בכל דבר שנדרש למען אנשים עם מוגבלות. "בראשית אפריל השנה הוא דאג לפתיחת פארק גדול מותאם ומונגש רק לאנשים עם מוגבלות". מפרגנת בגאווה איילה לראש העיר. איילה עצמה פעילה במסגרות שונות. שנים היא 10 מזה מפעילה מועדון רב נכותי אליו מגיעים נכים עם סוגי נכויות שונות. שומעים הרצאות מפגש חברתי קפה ועוגות. בשל משבר הקורונה המועדון הפסיק את פעילותו השנה. איילה מספרת בהתלהבות על פעילותה המגוונת: חוג לריקודים, חוג לציור, הפגינה את כישוריה בשתי תערוכות ציור "המומנט שלי זה קישוט תימני. כל הקשור למאפיינים התימניים בטקסים השונים" אבל יותר מכל היא גאה ואוהבת אהבה עזה את נכדיה "יש נכדים והם כל חייה. 5 לי שנים 4 בעלי נפטר לפני מחיידק טורף" איילה מעידה על עצמה שהיא אנרגיה מהלכת ורצה בכל תחומי החיים. "זה גנטיקה אצלי. אני מטיילת בכל העולם, אפריקה, הודו, נפאל. הטיול האחרון שלי לפני הקורונה היה לסין הטיבטית" אומרת איילה ומוסיפה: "ואלו לא היו טיולים בטן גב אלא טיולי אקסטרים אומגה, מגלשות ממש פעילות אתגרית. אני לא פוחדת מאתגרים למרות שאני מרותקת לכיסא גלגלים. זה כולל לעלות לרכבת הרים, גלגל ענק ביורודיסני ואפילו מצנח רחיפה שלא לדבר על צפייה בזריחה במרוקו וכל זאת על גבי גמלים". למרות נכותה היא נלחמה על מקומה בחברה מגיל צעיר מאוד ולא וויתרה על שום דבר. היא החלה כעובדת בחברת 18 בגיל בזק וטיפסה עד לתפקיד מנהלת קבלת קהל במוקד הלקוחות. "הייתי אז על קביים ולא רצו לקבל אותי לעבודה" היא משחזרת את תחילת דרכה בשוק העבודה או אם תרצו – את תחילת מאבקה על מקומה בחברה. "אמרתי למראיינת: 'סליחה, זה לא עובד ככה. את תעבירי אותי את המבחנים ואחר כך תקבעי אם אני מתאימה או לא' וכך היה וכך התקבלתי". את שיתוק רגליה היא קיבלה בגיל חצי שנה בעקבות מחלת הפוליו בישראל לאחר עלייתה שנים בבית 9 ארצה. "גדלתי חולים סן סימון בירושלים" היא מספרת ונזכרת בפגישה הראשונה עם אביב בבית הגיע אליי 3 החולים "בגיל לביקור אדם גבוה עם זקן לבן ארוך ואמר לי: 'אני אבא שלך' אני לא אשכח את היום הזה. המפגש הזה. מאז היה מגיע כל יום עם ממתקים. הבנתי שיש לי משפחה. לא הרגשתי שונה מהאחרים למרות שהייתי בבית החולים וכל שנה עברתי מספר ניתוחים. היינו מעין שפני ניסיונות. לא השלמתי עם זה. באחד מביקורי הרופאים הגיע פרופ' וקראתי לו 'חמור'. כולם היו המומים ושאלו אותי איך אני מדברת. לערך ועניתי 7 הייתי בת ללא היסוס: 'האם מישהו 2020 דצמבר | כסלו תשפ״א 48