"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 58 | דצמבר 2020, כסלו תשפ"א

מהרופאים שאל אותי אם אני מוכנה שינתחו אותי?' מאותו יום הפסיקו לי את הניתוחים ולא איפשרו לי לרדת מהמיטה. סוג של עונש. אחרי זמן ביטלו את העונש ושלחו אותי ללמד. הרגשתי שניצחתי! מאז אני מודעת לכוחי. זה מניע אותי כל הזמן. לספר את שמפריע לי ולא להתבייש". את בית הספר היסודי עברה כשהיא על קביים ומכשירים. מאחר שלא היתה נגישות בבית הספר בנו לה עגלת עץ ולטיולים נעתרו לבקשתה שאביה יצטרף אליה כך שיכול היה לסייע בטיול. "כל הזמן הייתי במלחמות גם בבית הספר תיכון. רצו לשלוח אותי לבית ספר מקצועי ואני התעקשתי על עיוני. לכן, נסעתי כל יום לפתח תקווה מראש העין. בנסיעה אחת באוטובוס הנהג סגר עליי את הדלת בטעות. נפלתי לכביש אבל הצלחתי לרשום את מספר הרישוי של האוטובוס על החול ואחר כך העתקתי למחברת והחלטתי לכתוב את שקרה לי ושלחתי את הסיפור לעיתון מעריב. אחרי חודש וחצי הגיע נהג האוטובוס לביתי עם זר פרחים ענק. ביקש ממני סליחה ואפילו הביא איתו טייפ כדי להקליט אותי אומרת לו שסלחתי לו." אי ילה נזכרת שהיתה קורבן לניסיונות מצד נוסעי אוטובוס למעשים מגונים והיא למדה אותם לקח. "באחת מנסיעותיי ישב לידי אדם שמן במיוחד ואני כזו רזה נצמדתי לדופן האוטובוס. לפתע שמתי לב שהוא שולח ידיים לעבר הרגל שלי ומסה להכניס את היד מתחת לחצאית. אני הזזתי את היד והוא שוב שולח את היד מתחת איילה כץ, ספורטאית ומדליסטית בעבר והיום - פעילת נגישות בפתח תקווה: "הנגישות, זה המוטו שלי בחיים!" מאת: ישראל פרץ 2020 דצמבר | כסלו תשפ״א 49