"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 59 | אפריל 2021, ניסן תשפ"א

דעתי לנופלים. אין מספיק כבוד. אם היית שואל אותי מה היית רוצה לראות? הייתי רוצה שכל אחד ביום הזיכרון או יום לפניו או יומיים לפניו ילך לבית קברות, ייקח פרח, וישים על אחד הקברים ויגיד מילה אחת: תודה. תודה. הרי האנשים האלה נתנו את החיים שלהם, והם אינם, האם אנחנו יודעים להעריך את מה שהם נתנו לנו? או שאנחנו חוזרים לשגרה שלנו של הריבים, שאנחנו מוכנים להרוג אחד את השני במגרש חנייה, מתווכחים מי יעמוד בתור... והם בגופם הצילו אותנו, הם נתנו לנו את החיים, לא לימדו אותם שיש דרך אחרת, אז בוא נשמור על כבודם, בוא ננציח אותם, בוא נדבר עליהם, בוא נתחבר אליהם בצורה כזו או אחרת. אני חושב שאין כבוד מספיק לנושא הזה. משפחה שכולה לא צריכה יום זיכרון. משפחה שכולה חייה את הזיכרון בסלון, רואה את התמונה, אתה פותח את הארון אתה רואה את החולצה, היא לא צריכה יום זיכרון. המדינה צריכה יום זיכרון כדי לומר אלה האנשים שהביאו אותנו עד הלום. אבל זה לא רק לעמוד רגע אחד בדקה ולעמוד בדום ולהמשיך בתנועה ולהמשיך לשמוע את המוזיקה. אתה משמיע קול בקטע הזה? כן. אני אומר חבר'ה בערב ימי הזיכרון כשאני מרצה אני אומר תעשו לי טובה, לכו לבית הקברות, קחו פרחים, תשימו ותגידו מילה אחת: תודה, לא יותר, רק מילה אחת - תודה. ובכל הראיונות בטלוויזיה אני אומר את זה כי אני מרגיש שזה מה שצריך לעשות. ו באותו ענ י י ן באמת על הנושא של הנכים והמוגבלים אתה רואה שהמדינה עושה מספיק באופ ן כלל י לנכ י ם? למוגבלים? נכה. כל הגוף 73% אני שלי הוא כזה. עד לכאן אני 12 כוויה. עברתי 60% . שרוף ניתוחים פלסטיים עד היום ניתוחים, יש לי ברך 17 - ו מוחלפת זה הכול מפציעה. שכבתי שנה בבית חולים. אז זה נס שאתה פה. נכון. הודיעו להורים שלי ולאשתי, שאי ן סי כו י שאחיה. והם באו לבאר שבע והרופאים אמרו להם שהסיכויים קלושים כי הרפואה אז לא התמודדה ברמת כוויות כאלה. אני אגיד לך עכשיו בנושא של הנכות – הנכות מתחילה בראש. אדם צריך להיות מאושר, זאת אומרת אם הוא נפצע. זה אמנם כאב גדול, אבל צריך להבין שהוא יכול היה כפסע להיות עכשיו באדמה להריח את השורשים של הפרחים. ישנו שלב של הכאב, של הפציעה, וישנו השלב הנוסף שאחרי זה וזה ההפנמה שאתה נכה. ככל שאדם יפנים מהר יותר שהוא נכה ואין דרך אחרת זה יקל על עצמו ועל חייו. זה הכול, אני קורא לזה: פחחות, נגרות ומסגרות. אני יכול לקרוא לזה ככה, כי אני חלק מזה. ברגע שהפנמת שאתה נכה, אתה קם בבוקר ואומר אני אנצח, אני אנצח את הנכות, ואז הולכים לשחות, והולכים לעשות סקי, ועושים אלף ואחד דברים. כשאמרו לי מה פתאום אתה חוזר לטנק אחרי שנה בבית חולים? אמרתי חבר'ה אני לא אסתובב עם תעודת מסכן, יש לי עוד מה לתרום לקיומה של המדינה ולחברה. לכן, אדם צריך אחרי שהפנים ועובר את השלב של הכאב הוא צריך לקום בבוקר ולחפש מה הוא עושה כדי לנצח. אתה מרוצה ממה שעושה המדינה בעניין הנכים כולם? אני הייתי בוועדת אור. שעסקה בקביעת אחוזי נכות, למדתי את כל הדברים. תמיד לנכה תהיה תחושה שהוא לא מקבל מספיק. ותראו אותו בוועדת חקירה, בוועדת בדיקה ותמיד הנכה יחשוב שמגיע לי עוד אחוזים וכן הלאה. אני לא יכול לומר שאין עוולות, יש עוולות שנעשות. אבל בגדול המדינה נותנת את הכבוד לנכים. יש אמנם עוולות, אבל היא נותנת את הכבוד לנכים. ואנחנו מק ו ם ראש ו ן בעולם במתן פיצוי "כל יום קמים בשביל לנצח!" י ִ נ ֵ נ ֲ י ע ִ ל ֵ א א ָ נּ ָ א מילים: אביגדור קהלני לחן: רון ויינרייך ַ צוּע ָ י פּ ִ ית ִ א ָ ר יו ָ דּ ַ יוּ מ ָ ים ה ִ דוּמ ֲ א ב ֵ א ְ כּ ַ י ה ִ נ ֲ ר א ֵ זוֹכ ְ ו יו ָ ינ ֵ תּוֹךְ ע ִ מ קוּחוֹת ְ ים פּ ִ י ַ ינ ֵ ע ים ִ י ַ ינ ִ ק שׁ ֵ חוֹר ה ָ יק ִ ת ְ שּׁ ַ ה ְ ו ם ִ י ַ מ ָ ת שׁ ַ ע ַ קוֹר יו ָ ינ ֵ ם ע ֵ עוֹצ יו ָ ת ָ פ ְ שוֹת שׂ ֲ לוֹח ְ ו פזמון: י ִ נ ֵ נ ֲ י ע ִ ל ֵ א א ָ נּ ָ "א י ִ נ ֵ ב ְ ז ַ ע ַ ל תּ ַ י א ִ ת ָ לּ ִ פ ְ ת ִ וּב ךָ ְ ט ָ בּ ַ יר מ ִ ס ָ ל תּ ַ י א ִ נּ ֶ מּ ִ וּמ ךָ ְ דּ ְ לּ ַ י י ִ נ ֲ ךָ א ְ ד ָ ט י ֵ הוֹשׁ י ִ נ ֵ נ ֲ י ע ִ ל ֵ א א ָ נּ ָ א י ִ נ ֵ ב ְ ז ַ ע ַ ל תּ ַ י א ִ ת ָ לּ ִ פ ְ ת ִ וּב י ִ גוּפ ְ ק בּ ֶ ל ֵ ל ח ָ ךָ כּ ְ ל י" ִ ת ָ מ ְ שׁ ִ נ ְ ע בּ ַ גּ ִ א תּ ָ ל נ ַ א ְ ו ים ִ ד ֲ א ַ גּוּפוֹ מ ה ָ ר ָ תוֹ ק ָ ע ֵ ז ְ ו זוֹ ָ ח ֲ ד א ַ ח ַ וּפ ה ָ ד ֵ ר ְ פּ ַ י ה ֵ ע ְ ג ִ ר ִ מ י ִ בוּנ ְ ז ַ ע ַ ל תּ ַ א יו ָ ר ֵ ב ֲ ח ֵ שׁ מ ֵ קּ ַ ב ְ מ מוֹ ָ ד ְ עוּ בּ ְ ג ָ נ ֶ שׁ יו ָ ח ֶ א ְ כוּ ל ְ פ ָ ה ְ ו פזמון י ִ בוּנ ְ ז ַ ע ַ ל תּ ַ א י ִ נ ֲ ם א ֶ כ ָ ל ֶ שׁ י ִ צוּנ ְ מ ַ ם א ֶ כ ְ בּ ִ ל ל ֶ א ר ַ אוּח ְ עוֹד לֹא מ ר. ָ ב ָ דּ ַ ם ה ֶ כ ֵ יד ִ בּ פזמון אנחנו חייבים לשנות את תרבות השיח הציבורי שלנו, כי הוא הולך ומדרדר אותנו והוא עובר מאלימות מילולית לאלימות פיזית מהר מאד 2021 אפריל | ניסן תשפ״א 32