"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 59 | אפריל 2021, ניסן תשפ"א

הזה יימשך כמה שנים טובות ואלוהים גדול להבין מה יקרה שם. אני לא רוצה לחוות דעתי בעניין. אני רואה שאתה מאוד פעיל, מאיפה הדרייב הזה? יש לי דרייב וואו. כן תראה אני לוקח פנסיונר שיושב בבית הלוחם שמונה שעות ביום. אני אומר תגיד לי מה זה הדבר הזה? מה זה? אתה מחכה למוות? אתה מחכה שהזמן יעבור? אתה מבסוט שעבר יום? אני לא מספיק את הדברים שלי, יש לי אלף ואחד דברים לעשות, אני לא מחכה שהיום יעבור. אני כל פעם בודק מה עשיתי ומה עוד אעשה. תיקח את היומן שלי ותסתכל, הכול רשום. אני לא, מחכה למוות. מבחינתי אתה מסמל את מאפייני ארץ ישראל על כל גווניה. בן לעדה התימנית, לוחם שמילא שורה תפקידים, אקדמאי, פעיל ציבור, פוליטיקאי, א י ש תרב ו ת , ס ו פר, מוזיקאי, קשה להאמין שהם נמצאים באדם אחד, אני רואה בזה איזה פסיפס של ארץ ישראל. אתה יכול לראות את זה גם ככה? הילדים שלי אומרים לי "אבא אתה מולטי טלנט". פתאום אני שולח ספר, כותב שיר, יש לי עשרים שירים מולחנים, כותב ספר, אני אגיד לך, אני לא גדלתי בסביבה, ואין לי טענות, יש לי משפחה חמה, לא גדלתי בסביבה שחיבקו אותי ואמרו לי כמה אתה נחמד, כמה אתה אהוב, כמה אתה מוכשר, למדתי לחיות עם מציאות כלשהי. אם אתה מעז, אתה עושה דברים שאתה רוצה. לכל אדם יש את היכולות לעשות את זה רק צריך להעז. אני העזתי, אני עושה הרבה דברים כי אתה יודע מה? יכול להיות שלמוות יש לו חלק גדול בחיי. מה זאת אומרת? שאני קברתי את החברים שלי כל פעם זה הרג אותי שאני ראיתי שהם לא השאירו שום חותם, לא הספיקו להשאיר חותם. הם לא כתבו שיר, ולא נטעו עץ, ולא בנו בית, ואולי הם לא ידעו אישה, ואולי אין להם ילד. לא השאירו חותם. ואז אתה מבין שהחיים פה הם קצרים ואתה רוצה שיהיה לך משמעות לחיים ואתה רוצה ליצור דבר שאתה רוצה. אז אם אני רוצה פתאום לעבור את החוויה של צניחה, אחרי הפציעה שלי, אז מה, אני אתחיל להגיד אני על תקן מסכן, אז אני זייפתי את הפרופיל 4 פעם במקום 12 וצנחתי פעמים. הלכתי לצנוח. אם רציתי לכתוב ספר פתאום, אבל מה אני יודע לעשות? אז אני אכתוב, מה אכפת לי? אני אתגבר על זה, אני אעשה. אני, כל מיני דברים שאני רוצה לעשות פתאום שיר, מה פתאום, מה לי ולשירים? הבאתי פה שירים באמת, אני לא בא להחמיא לעצמי, תסתכל על השירים ועל המילים כל מילה בסלע. ואז אתה אומר לעצמך למה אני צריך לחכות? אני רוצה לראות את העולם? אז אני אראה, אני רוצה לעזור לאנשים אז אני אעזור. כולנו פה בני חלוף, אז אני רוצה, אני רוצה להגשים את החלומות שלי. אני כאן ואני עושה. לסיום, מהו המסר שלך לקוראינו? נכון, מי שנכה לא שפר גורלו, אבל הוא פה והוא איתנו – הוא צריך לקום ולנצח את הכאב, לנצח את הנכות ולעשות משהו שהוא תורם לחברה, תורם לסביבה, לבני משפחתו. בסופו של דבר הנכה נשאר עם הנכות שלו, בתוך המשפחה שלו, והדבר הכי חשוב זה לדאוג שהמשפחה תישאר כל הזמן מחבקת ותומכת. צריך לדעת להעריך מאד אם זה נכה גבר או נכה אישה, להעריך מאד את האנשים, את הבן זוג, הבן זוג הוא יש לו חלק גדול בנכות, צריך להודות להם שהם איתנו וכן הלאה. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו חייבים לשנות את תרבות השיח הציבורי שלנו, כי הוא הולך ומדרדר אותנו והוא מוביל מאלימות מילולית לאלימות פיזית מהר מאד, ומי שצריך להוות סמל ודוגמא זה המנהיגות הלאומית. והדבר האחרון, הוא לגבי עתידה של מדינת ישראל וזה תלוי בדורות שיבואו אחרינו. קהלת אמר "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". לכל דור יש את הזמן שהוא צריך להיות בתורנות לשמור על המדינה, כל דור בא תורו, בתורנות לשומר על המדינה. חייבים לעשות שהדורות שגדלים כאן יבינו ויפנימו שיש להם אחריות על המדינה וכל אחד כשהוא מתגייס ונותן מעצמו לטובת הכלל יחוש שהוא מחזיק את הדגל של המדינה, ואם הוא יפתח את היד והדגל יפול לא תהיה לנו מדינה. ובנימה אופטימית מאחל לך הרבה בריאות. ישר כוח, לגיבור ישראל אמיתי. "נתניהו מרגיש זכאי ולכן הוא נאבק על זכאותו. אומרים לו תקום ותטהר את עצמך ואחרי זה תחזור. אם הוא עוזב את הממשלה אין דרך חזרה. המאבק שלו זה לא רק להיות ראש ממשלה, זה גם לסיים את התפקיד בכבוד" "חייבים לעשות שהדורות שגדלים כאן יבינו ויפנימו שיש להם אחריות על המדינה וכל מתגייס הנותן מעצמו לטובת הכלל יחוש שהוא מחזיק את הדגל של המדינה, ואם הוא יפתח את היד והדגל יפול לא תהיה לנו מדינה." 2021 אפריל | ניסן תשפ״א 35