"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 59 | אפריל 2021, ניסן תשפ"א

שאלה מצוינת. המוגבלות הפיזית אינה אמורה להטעות. צעירה עם מגבלה ברגל אבל יש לה ידיים אסתטיות זה עושה רושם טוב אך אם לא זה משדר שהמדובר באדם עייף. מוגבל לא חייב להיות לא מטופח. להיפך, טיפוח עצמי משדר בעל ביטחון עצמי נמרצות ואמינות כבעל פוטנציאל. עובד טוב יקדיש זמן להכין עצמו לקראת הריאיון: ישטוף ידיים לפני שיכנס לראיון. זה חשוב לבוא מוכן אל הסיטואציה. להתלבש יפה. לפני כל ראיון גם אם אני נרגשת, זה בסדר. חשוב להגיע דרגה אחת יותר מכל מקום שאני מגיע אליו. אני מאמינה שאם מלמדים אנשים איך להתייחס אלינו אז נקבל מענה בהתאם אבל אם אני בא בתחושה של נחיתות אז ככה מתייחסים ומרגישים אלינו. אבל אם אני בא עם ביטחון זה בהחלט משדר כלפי המרואיין. במה זה אמור לבוא לידי ביטוי? אם המראיין אמור לבחור עובד אחד מבין ארבע בעלי מוגבלויות הוא יבחר בזה שמחייך ונראה שמח. מי שבא נרגן מקטר או שהוא בבאסה אני לא אבחר בו. אנשים נרתעים מאנשים כועסים. בואו ניקח את היתרונות שלנו לדרך בשלום להתרפא. אם אתה מתלונן על כיסא גלגלים אז זה לא טוב. היד הנוגעת על מפתח החזה ומברכת לשלום זה מראה שזה דבר טוב. אבל לא כולם יכולים לאמץ התנהגויות כאלה... אני לא מדברת על אנשים שלא רוצים לעזור לעצמם. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו, אבל מי שכן רוצה צריך לדאוג לכך שיריח טוב, ללבוש בגד מתאים וזה נותן תחושה טובה. אני יכולה לקחת אחריות רק על עצמי. מקדימה לברך לשלום ולכבד את הזולת. אני לא יכולה לחנך אחרים. אם באים בנחיתות זה פוגע אבל אם אני בא בביטחון עצמי ומחייך זה עושה רושם טוב. כלומר? בוא נזכור, שהמטרה היא ליצור דיאלוג, באווירה נוחה על ידי בניית אמון ובאופן נעים. לעולם לא התלונן על מקום שהוא לא מונגש כי לא רוצים לשמוע מתלוננים. צריך לזכור שאני לא בא לחנך אלא להציג את עצמי. האם אני רוצה להיתפס כמתלוננת? מאיימת, מטיפת מוסר? וודאי שלא. זה מתאים לכל אחד? יש הבדל בין אדם מן השורה לבעל תפקיד. כלומר, אין הדבר דומה לבעל תפקיד בעמותה. הוא אי נו דומה "לא לראות במוגבלות מכשול לתעסוקה" לא צריך לראות במוגבלות כפסול. לא לראות את זה כמכשול. אני יודעת מה זה בן אדם עם מוגבלות. אני מתנדבת בשתי עמותות שפועלות למען אנשים עם מוגבלות ורואה את היכולות שלהם. 2021 אפריל | ניסן תשפ״א 62