"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 59 | אפריל 2021, ניסן תשפ"א

לאדם רגיל. הוא יכול להגיד את האמת באופן אסרטיבי. ענייני. קיימות שלוש גישות: פסיבית, אגרסיבית ואסרטיבית. הגישה האחרונה אומרת את האמת בלי לפגוע בצד השני. זו המקובלת עליי והנכונה לדעתי. לדוגמא: בעידן הקורונה, כשאני עם מסכה והגעתי למקום לראיון אז הורדתי את המסכה ליד הדלת כדי שיראו את הפנים שלי וחייכתי וכך קלטו אותי במאה אחוז את הפנים. משדרת חיוניות ואמינות. מהפנים משדרים 70% יושרה ואמון. בניתי אמון. זה הבדיל אותי מאחרים. יצרתי תדמית חיובית. בכל זאת, אנשים עם מוגבלות חשים נחותים בהשוואה לאחרים... אני חייבת להדגיש בצורה חד משמעית וברורה: לא צריך לראות במוגבלות כפסול. לא לראות את זה כמכשול. אני יודעת מה זה בן אדם עם מוגבלות. 24 אני נמצאת איתם מזה שנה פעילה בהתנדבות בעמותת "עזר מציון". מביימת להם סרטים, מתעדת אירועים וגם מרצה בפניהם. אני גם פעילה בעמותה מיוחדת שנקראת "ריסטארט", שמטפלת בפצועי "צוק איתן " מלמד אותם למצוא עבודה מכינה אותם לקראת ראיונות וזה בהחלט מאוד מרגש. ההתנהגויות הללו הן נרכשות או מולדות? יש דברים מולדים ויש דברים נרכשים. אנשים מבטאים באופן זה כמה מאפיינים: פחד, הפתעה, עצב, אכזבה ושמחה. יש גם עניין של הבדלי תרבויות. למשל, בין חברת הייטק לזו של עורכי דין או מפעל גדול אינו אותו דבר כמו מפעל קטן שנותן שירות. וגם הבדלים בתרבויות בין דימונה לבין פתח תקווה. אנחנו שחקנים בסך הכול בעולם. אבל כל עוד שאתה בא עם האמת שלך ואני אמור להיות חלק מצוות, ברור שאני לא בבית אז אני צריך להכין שיעורי בית כדי לדבר בשפה שלהם כמו שבספורט. אז מה, הכול משחק? החיים הם בהחלט משחק. כבוד מביא כבוד, פירגון מביא פירגון. לא צריך לבוא ממקום של אני ואני ואני... כשאנשים יודעים מי אתה הם יכולים לסמוך עליך והם יכולים לכבד אותך. אדם שאפשר לסמוך עליו נתפס כמוכשר ואדם לא אמין וללא יכולת נתפס בבוז ודחייה. מסכן, ומסכן זה אנטי אצל אנשים. אדם אמין וחמים אבל לא מוכשר זה אמפתיה לא אמין וסופר מוכשר זה מעורר קינאה וריחוק. נראה לא אמין ומוכשר ולכן שונאים אותו יותר. בוחנים יכולת של אדם בהתאם לחום שהוא משדר. חוסר אמון באדם יש לו השלכות גדולות בצד השני. גורם האימון זאת תכונה חשובה באדם. רק אחרי שהתבסס האמון מול המרואיין והמראיין אז הצדדים יתפסו כמתנה ולא כאיום. מה ההדגשים שכדאי ורצוי לשים לב בעת ראיון? ראשית, יש להדגיש את החוזקות שלנו כמועילות. מתראיין צריך להיות חברותי וחברתי. יש לבסס אמון מול המראיין זה משדר ביטחון ואמינות. מודעות לשפת הגוף שלי, מישירה מבט, מהנהן בראש ובכך עוזרת לבנות אימון ואז מתייחסים בצורה של קשר עין להקשיב לצד השני .ללבוש בגד מתאים לנו לראות שזה יום חשוב. אנשים מגיבים בחיוב בעשר המילים הראשונות. לומר את השם של המרואיין זה עוזר לשדר חיוניות. מאוד חשוב כשאני יוצא מהחדר להחזיר את הכיסא למקום. כבוד למקום ולסיים בברכת שלום. ככה זה נותן תחושה של חברות וחברה נעימה. ומה בנוגע לנגיעה באף בעת ראיון, האם זה באמת מעיד שהאדם משקר? בעני י ן הנגיעה באף שמיוחסת לאדם שנוגע באף כאחד שמשקר, אז זה לא נכון! נגיעה באף היא מינורית בכל הקשור להתייחסות השקר. זה מיתוס שנולד בעקבות סיפור פינוקיו... האמת, זה אקט לא רצוני וזה יותר מביע מעורבות רגשית תוך כדי דיבור. זה משהו המבטא זרימת דם מואצת שגורמת לדגדוגים. זה משהו רגשי ותו לא. "לא לראות במוגבלות מכשול לתעסוקה" אם המראיין אמור לבחור עובד אחד מבין ארבע בעלי מוגבלויות, הוא יבחר בזה שמחייך ונראה שמח. מי שבא נרגן מקטר או שהוא בבאסה אני לא אבחר בו. אנשים נרתעים מאנשים כועסים. 2021 אפריל | ניסן תשפ״א 64