"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 60 | יולי 2021, אב תשפ"א

כל מי שמוכן/ה לשתף פוסט זה על מנת להגביר את הסיכוי שיגיע לאנשים הנכונים - תבואנה עליו/ה הזכות הגדולה והברכה! אני, צדוק אביחי עומסי, פונה בקריאה נרגשת לכל הזמרים והזמרות בארץ! אני מאוד רוצה לתרום את תרומתי הצנועה למען השבת הבנים הביתה - החיילים הדר גולדין ואורון שאול והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, המוחזקים בידי החמאס, וכאות הזדהות מלאה עם המשפחות. לכן ישבתי וכתבתי את השיר הבא שנקרא: "לראות בשובכם", שכולו זעקה ותפילה להשבת הבנים הביתה. אם יש זמר או זמרת, או כמה מהם/ן, שמוכנים/ות להרים את הכפפה, להלחין את השיר הזה (או להיעזר במלחין/ה) ולבצע אותו, ארגיש שעשיתי דבר ענק למען המשפחות היקרות והאהובות, ואהיה אסיר תודה לאותם/ן זמרים/ ות עד יומי האחרון! לראות בשובכם / צדוק אביחי עומסי בית א' כבר שנים רבות עברו ולא שמענו אף מילה אתם אי שם בשבי האויב כבר אין ספור ימים חלפו וכל העם נושא תפילה היוצאת מתוך עמקי הלב. אתם האחים שלנו גורלכם הוא גורלנו לא ננוח ואף לא נשקוט נילחם באש במים שתשובו אל הבית להתאחד עם המשפחות. פזמון נקבל אתכם אחים בדמעות ובפרחים ביד מצדיעה ובשירה אך עד שהיום יבוא אנו עוד נתפלל פה שתשובו הביתה במהרה כן עד שהיום יבוא אנו עוד נתפלל פה שתשובו הביתה חזרה. בית ב' כל המשפחות יודעות הן אף פעם לא לבד כל העם נותן להן משען כי אנחנו עם נבחר כן אנחנו עם אחד העומד כעת בשעת מבחן. לא ניתן ללב לשכוח ניאבק בכל הכוח נעשה הכל למענכם ולא נפסיק להאמין כי היום קרוב מתמיד יום בו נזכה לראות בשובכם. פזמון חוזר נקבל אתכם אחים בדמעות ובפרחים ביד מצדיעה ובשירה אך עד שהיום יבוא אנו עוד נתפלל פה שתשובו הביתה במהרה כן עד שהיום יבוא אנו עוד נתפלל פה שתשובו הביתה חזרה... לראות בשובכם / צדוק אביחי עומסי צדוק עומסי - אהבה ושירה להיות שהוא יהיה באותו מצב כמו של החבר של בתו. בעודו שוכב במיטת בית החולים, נכנסה הבת. האב הביט בה ודמעותיו לא פסקו מרדת. הוא אחז את שתי ידיה ואמר בבכי: "אני מצטער, בתי, על כל מה שעשיתי לך. לא נתתי לך קרדיט, פקפקתי באהבתך, ובעיקר, שפטתי בן אדם וחרצתי את גזר דינו ללא משפט צדק וללא כל ניסיון אמיתי להכיר אותו. כעת, כאשר אולי אהיה במצבו, לא הייתי רוצה לחוש יחס כזה על בשרי. אני מתבייש בעצמי ומבקש את סליחתך ואת סליחת חברך!. הבת השיבה בדמעות שהיא סולחת לו על הכול ונשקה בחום על מצחו. "לו רק חברך היה כאן עכשיו, הייתי המאושר באדם!" מלמל האב. הבת ליטפה את פני האב, מחתה את דמעותיו ואמרה: "הוא כאן, אבא, ממתין מאחורי הדלת, הוא בא לבקר אותך!". האב הביט בה כלא מאמין. היא יצאה מהחדר, עזרה לחבר שלה בכיסא הגלגלים להיכנס לחדר וקירבה אותו אל מיטת אביה. האב התרגש מאוד, הוא הניח לאט לאט את כף ידו על כף יד הבחור ואמר: "נעים מאוד ותודה שבאת. אנא סלח לי, בחור יקר, נהגתי בך בחוסר הגינות משווע. אני מאחל לך ולבתי את כל הטוב והאושר שבעולם. מעתה ואילך, אני רואה בך כבני!". הבחור הודה לאב ואמר שלרגע לא היה בלבו שום טינה או שנאה כלפיו. "לא היה לי צל של ספק שבסופו של דבר, האהבה הגדולה ששוררת ביני ובין הבת שלך תנצח!" הוסיף הבחור. הבת אחזה בחום בידו של אהובה ובידו של אביה. "עכשיו אני יכול להבין איך בתי התאהבה בך ממבט ראשון. איך אפשר שלא? אתה בן אדם מיוחד במינו!" אמר האב בחיוך. בסופו של דבר, הפציעה של האב התבררה כלא חמורה, והוא חזר לעצמו ולתפקוד מלא, אך אהבתו והערצתו לחבר של בתו המשיכה לגדול ולפרוח. כי גם הוא הבין שזוהי כוחה של אהבה... 2021 יולי | אב תשפ״א 56