"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 60 | יולי 2021, אב תשפ"א

"מאז הפ י ג ו ע בחרתי בספורט כ ד ר ך ח י י ם . בהתחלה הייתי י לד רגי ל, לא עסקתי בספורט בצורה מוגזמת. ואז התחלתי לעבור שיקום בשחייה במרכז ספיבק ברמת גן, וזה תפס אותי. ברגעים הכי קשים שלי הייתי הולך לשם." מספר עשהאל את הדרך שעשה מאז האירוע הטרגי הקשה שעבר. "מבחינתי החיים ממשיכים" ממשיך עשהאל לספר. "צריך להתגבר על מהמורות ומכשולים ולהמשיך וככה עשיתי. אמנם החיים היו קשים מאוד בהתחלה, עברתי תהליך שיקום ארוך גם נפשי גם פיזי הייתי למעלה משנתיים בבית חולים "שיבא" בתהליך השיקום. היום אני עובד ב איל"ן רמת גן במרכז ספ י בק כמאמ ן כדורסל ומאמן שחייה לילדים. אני ספורטאי לכל דבר ועניין ואני עצמי גם מתאמן ומשחק בקבוצת הכדורסל של הנבחרת הפראלימפית הישראלית" אתה לא שואל את עצמך איך הגעתי לזה ולמה? אני שואל. "כורח הנסיבות הביאו אותי למצב שבו אני נמצא. אני לא חשבתי שאגיע לסיטואציה כזאת. האירוע עצמו מאחוריי. התרגלתי. הייתי בן תשע כשהכול קרה. ואז ספורט לא היה בדיוק בראש. אומנם אהבתי כדורגל כילד אבל לא חשבתי שאגיע עד כדי כך בספורט ועוד אחרי הפציעה הקשה שלי. לכן, ההתמקדות הייתה במשך השנים בפן השיקומי והמקצועי. כיום אני צעיר עם מרץ אבל סובל 27 בן מפוסט טראומה וחוסר שינה בעיות נפשיות כאלה ואחרות. רסיסים שנותרו 4 יש אצלי בגוף הם אמנם לא מפריעים לי בתפקוד השוטף, אבל אני לא יכול לבצע פעולות רבות בכל זאת איבדתי את הרגל עד מעל הברך ויש לי רגל תותבת. התרגלתי למצב הזה כי אין שנה. 18 ברירה אני חי עם כבר אני לא מכיר מציאות אחרת." מסביר עשהאל בפשטות את מצבו כיום ובכלל. "במרכז ספיבק חשתי לראשונה שאני שווה בין שווים" לספיבק הוא הגיע לגמרי במקרה, כאשר הייתי בן ועדיין בבית חולים. פנה 10 אדם מהמועדון בשם ראובן הלר ועניין אותו לבוא ולבקר במועדון ולראות איך זה הולך. "ואני כל מה שהיה לי בראש זה היה לצאת מבית החולים וללכת לבקר במקום אחר ולכן שמחתי לצאת. הוא פשוט הזמין אותי לבוא לראות להתרשם ולהחליט איך הוא יכול לסייע. מה שראיתי הספורטאי הפראלימפי עשהאל שבו - מהטרגדיה לחיים חדשים, במסר לכולנו: להיות שונה זו ברכה ואיתה "אפשר להגשים חלומות!" 2021 יולי | אב תשפ״א 85