"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 60 | יולי 2021, אב תשפ"א

חדשות נכים, בעלי מוגבלויות וחולים במצבים שונים ניצבים חסרי אונים אל מול האיום, מתקשים להגיע למרחבים מוגנים במהירות מספקת, ולעיתים אף מתקשים לשמוע את האזעקות, ילדים בעלי צרכים מיוחדים שרויים בבהלה ובפחד.. "אני לא יכולה להגיע למרחב מוגן כשיש אזעקות", מספרת ), תושבת 42 ( סוזי אלבז באר שבע. "אני מאה אחוז נכה. אני תלויה במאה אחוז בעזרת הזולת. אם היה לי בבית ממ"ד הייתי צריכה לישון בו. אני לא יכולה 40 להתפנות למקלט תוך שניות." אלבז חולה במחלת ניוון שרירים, מתניידת על כיסא גלגלים ונעזרת במטפלת צמודה. דירתה, השייכת לדיור ציבורי, בנויה מקירות גבס ולא כוללת מרחב מוגן דירתי (ממ"ד). מרחב מוגן 50 ציבורי נמצא במרחק של מטרים ממנה, אבל לדבריה אין לה אפשרות להגיע אליו בגלל מצבה הפיזי. "אתמול בלילה נורה מטח של רקטות והלב שלי פשוט נפל", היא מספרת, "אני אומרת אלוהים יעזור כי אין לי מה לעשות. אני שומעת את הטילים וזה נשמע כל כך קרוב. אני ממש חוששת ובחרדות קשות. אני קופאת במקום ונשארת במיטה ואומרת למטפלת להיכנס מתחת לשולחן." ,)49 ( גם אצל רחל פרץ תושבת אשקלון המתמודדת עם מחלת הזאבת (לופוס), המצב דומה. פרץ מתניידת על קלנועית וגם לה אין ממ"ד בבית להתמגן בו מפני מטחי הרקטות. "בזמן של רקטות אני הולכת לפינה קטנה במרכז הבית עם הבת שלי והכלבה, ואנחנו נמצאות שם שעות. כשיש מטחים אנחנו לא זזות משם עד שיש רגיעה. בגלל שיש לי פגיעות רב מערכתיות, לשבת שם זה פשוט סיוט." ), מצור 34 ( נופר צעירי יצחק, אם לארבע בנות, נולדה עם בעיית שמיעה קלה שאובחנה בגיל חמש. מאז חלה הידרדרות ביכולת השמיעה שלה, וכיום היא נעזרת בשתל קוכליארי, שמסייע לה לשמוע, אך גם היא מתקשה לשמוע את האזעקות. "אתמול בערב הייתה אזעקה ולא שמעתי אותה. בעלי היה בבית ואמר לי להיכנס לממ"ד. לקח לי כמה שניות לקלוט. זה תפס אותי בהפתעה מוחלטת כי גם לא הייתי מודעת למצב, מאחר ולא צפיתי בחדשות." צעירי מספרת על תחושת הניתוק שהיא חווה. "אני מרגישה מאוד מנותקת בגלל שאני לא שומעת את האזעקות או את הבומים, המחשבה שזה יגיע לכאן ולא אשמע, ולא אספיק לקחת את הבנות שלי ולרוץ לממ"ד - מאוד מפחידה אותי." בתו ך המשבר וחוסר הוודאות, ישנם גם ילדים עם מוגבלויות שבלתי ניתן לתווך עבורם את המצב והם שרויים בבהלה ובפחד. עדי פולק, אם לחמישה מאשקלון, מספרת על ביתה הלל בת השנתיים וחצי, המאובחנת עם תסמונת דאון ומטופלת במעון של עמותת צ'יימס בעיר. "חמישה ילדים בממ"ד אחד זה בלתי נסבל", מספרת פולק. "החלטנו לנסוע לאחותי בחיפה, ונוצר מצב שאנחנו אורזים את המזוודות בנגלות, בין אזעקה לאזעקה. אני נולדתי באשקלון, אנחנו מכירים היטב את המציאות הזאת. בזמן אזעקה הלל מבינה שמשהו קורה, האחים שלה כבר מתורגלים ואנחנו רצים למקלט, מעבירים שם את הזמן, עושים יצירות, משחקים. אתמול העזנו לצאת לגינה לשמש להתאווררות, לאכול גלידה. חן שי הוא אב לארבעה, תושב אשקלון. בנו איתמר בן השנתיים מתמודד עם שיתוק מוחין, וביתו אדל בת השבע מתמודדת עם עיכוב התפתחותי משמעותי. "אנחנו חוטפים שנה, אבל הפעם 15 כבר זאת מערכה שלא הכרתי. כל כניסה לממ"ד היא טקס. אדל שומעת אזעקה וקופאת במקום. צריך לשאול 'מי רץ ראשון?' מי שמגיע מנצח. לשדר רוגע. אין ברירה אחרת. איתמרי מסתכל למעלה, הוא יודע שאני צריך לקחת אותו. הזוי לגדל ילדים ככה. הילד בן שנתיים אוטוטו וזה מה שהוא מכיר." .YNET פורסם ב– אנשים עם מוגבלויות מתקשים להתפנות אל מרחבים מוגנים: "המדינה מפקירה אותנו בחזית, התחושה היא שאנחנו אזרחים סוג ב'" חוסר אונים מול המטחים: "לא יכולים להגיע למרחב מוגן" מתנדבי העמותה קיימו ביקורי בית אצל עשרות קשישים מבאר שבע עד קריית שמונה לא נכה, אל תחנה! מומו נקוה 2021 יולי | אב תשפ״א 9