"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 60 | יולי 2021, אב תשפ"א

בהחלט כן ולדוגמא: פיתחתי תכנית "חזרה הבית" – איך ללוות את האנשים לאחר פציעה ומוגבלות נפשית. זה לא פשוט. אני דוגל באמרה: אל תעשו שום דבר עלינו בלעדינו! כלומר אל תפתחו שירותים עבורנו – אנשים עם מוגבלות – בלעדינו. על הטיקט הזה אני מעורב בכמה תוכניות כמו: עתודות לישראל – צוערים למדינה, ואנו מקדמים זאת 20 לינק עם משפחת רודרמן, הידועה בתרומתה ובפעילותה למען שילוב אנשים עם מוגבלות בחברה. זאת תכנית שמטרתה להכשיר אנשים עם מוגבלות כך שיכנסו לשלטון המקומי כמשרתי ציבור. אבל לא רק באמצעות תכניות כאלה... הדרך לחיים עצמאיים למוגבלים תלויה הרבה בסביבה בה הם חיים. אם ישנם חסמים זה מה שימנע מהם להתקדם. אם הסביבה לא תהיה כזו אפשרית לשילוב כמו גם בתעסוקה ובתחומי חיים אחרים אז בהחלט קיים קושי. לכן, הכשרת לעתודות ישראל למגזר הציבורי תתרום לאנשים עם מוגבלות להשתלב. במבט לעתיד – איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור? מה יהיה איתי בעוד עשור? שאלה טובה. אין לי תשובה חד משמעית. ברור שאהיה בעשיה חברתית, לאו דווקא עם מוגבלות אבל אפעל לשינוי חברתי משמעותי ובמקביל להבין יותר מה חשוב יותר להקדיש למשפחה. בכל מקרה הספורט, הפנאי ושליחות חברתית ימשיכו ללוות אותי. בכל ז את , י ש ק ו ש י לאנשים עם מו גבלות בהתנהלות היום יומית וודאי בהשתלבותם בחברה. כיצד אתה רואה זאת? אדם עם מוגבלות, בין אם זה מלידה ובין אם זה במהלך החיים, זה לא פשוט ובטח לא קל להתמודד עם זה. אבל זה בהחלט תלוי בנו. להאמין שזה אפשרי להשתלב במעגלים חברתיים דרך הספורט, תעסוקה ולימודים. אין בן אדם עם מוגבלות שלא מסוגל. כל אחד וודאי גם אדם עם מוגבלות רוצה להתפתח ולאהוב ולהרגיש משמעות. וכל אחד יכול להשיג את זה. אבל הרבה פעמים צריך עזרה כדי להשיג זאת ואין צורך להתבייש לבקש עזרה. לחפש איפה הסביבה המתאימה לך להשתלב חברתית בספורט אומנות תעסוקה. ומסר לסיום לקוראינו... חשוב לזכור שהמוגבלות היא רק חלק מזהותם של אנשים עם מוגבלות אבל יש להם עוד הרבה זהויות שלא קשורות למוגבלות זה יכול להיות עבודה, עיסוק, בת זוג, כמו כל אדם אחר. וחשוב שהחברה תראה את כל הזהויות שבנו ולא רק את המוגבלות. *אביחי חיים היה בטורניר וכתב את רישומיו: טורניר "שווים בספורט" שנערך בראשית חודש יוני בספורטק דרום ענה על כל הציפיות וסיפק לנו כמה שעות של כדורגל טוב, שמחה, תחרותיות, פרופורציות והרבה אנושיות. במקום הראשון זכתה הפועל ירושלים אחרי ניצחון במשחק הגמר על מכבי נתניה. במקום השלישי זכתה הפועל ב"ש. שש קבוצות השתתפו בטורניר "שווים" והביאו איתן שחקנים-אוהדים 200- כ ובני משפחה שהגיעו לחזק ולעודד. הם לבשו את המדים הרשמיים של המועדונים – הפועל קטמון ירושלים, מכבי נתניה, הפועל ת"א, הפועל פתח תקווה, הפועל באר שבע ועירוני אשדוד – ועלו לכר הדשא עם נעלי הסטופקס לצילומים קבוצתיים. לירן ליאני, השופט הבכיר בליגת העל, יחד עם ספיר ברמן, שעשתה היסטוריה כשופטת הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, הוציאו את המשחקים לדרך. "האבא" של הפרויקט הוא רותם פיליפס, מנהל התוכנית "שווים בספורט" של ארגון "ג'וינט ישראל". פיליפס התקבל על ידי המשתתפים בחיבוקים חמים ובכפיים סוערות. "זו תחושה של חלום שהופך למציאות בעזרת שותפים רבים וטובים", הוא אומר. "התחלנו לאט לאט עם המייסדים הפועל קטמון ירושלים. רצינו לראות איך זה הולך לעבוד. ברגע שהקמנ ו את קב ו צת השילוב בין שחקנים עם וללא מוגבלות הראשונה בישראל, הכל התחיל להתגלגל כמו כדור שלג. נוספו עוד ועוד קבוצות, והגענו לימים אלה כאשר שש קבוצות מתחרות ראש בראש בקרב על גביע אחד. צריך לשאוף שלכל קבוצה בליגת העל תהיה קבוצה כמו 'שווים', שהופכת להיות חלק מהמועדון. אני קורא מכאן להתאחדות לכדורגל ולמינהלת הליגות לכדורגל להרים את הכפפה ולהרחיב את המיזם למועדוני כדורגל נוספים בישראל"... בין המשחקים והמעודדים ניתן היה למצוא גם שחקני עבר ידועים, שהגיעו לחזק כל אחד את קבוצתו. הפועל "שווים" באר שבע, למשל, זכתה לתמיכה יוקרתית במיוחד ממאור מליקסון, שפרש ממשחק מקצועי בשל פציעה ומונה למנהל המקצועי של קבוצת הנוער. מליקסון התמסר למשימה המרכזית שלו בטורניר וחתם על חולצות, כדורים וכל מה שבא ליד. גם אופיר חיים, שחקן העבר ומאמן ליגת העל, הגיע והיה נרגש במיוחד. חיים הוא אבא של , שמאובחן 21- אור בן ה על הרצף האוטיסטי, וכבר יצא לו לראות את הבן שלו משחק על כר הדשא במסגרת "ספיישל אולימפיקס", פרויקט מרגש בפני עצמו, אך הפעם הוא בחר להישאר בבית. כפיר מלול, שחקן העבר של הפועל קטמון ירושלים, כבש שער חשוב שהעלה את הקבוצה לגמר הטורניר, שבו כאמור זכתה. "זו הרגשה נפלאה לזכות", הוא אמר, "זו פעם ראשונה שאני משחק עם החבר'ה האלה, והייתה חוויה מאוד טובה, מעצימה וכיפית. הביאו אותי בשביל שניקח את הגביע והצלחתי במשימה. אפילו הילדים שלי הגיעו וראו אותי משחק. אני חושב שקבוצת הבוגרים של המועדון יכולה לשאוב הרבה השראה מהתשוקה של החברים האלה לכדורגל, מהרעב שיש להם בעיניים. זה הבסיס להכול, ויאללה יש לקטמון גביע". ולסיום, רשות הספורט מודה מכל הלב לכל השותפים האמיתיים לדרך – ג'וינט ישראל, ערכים בספורט, ההתאחדות לכדורגל, ולנותני החסות מי עדן וירק השדה. חוויה בחגיגת הכדורגל בטורניר "שווים בספורט" – מוגבלים ולא מוגבלים על כר הדשא והשמחה רבה! "גם אדם עם מוגבלות רוצה להתפתח, לאהוב ולהרגיש משמעות!" 2021 יולי | אב תשפ״א 91