"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 61 | ספטמבר 2021, תשרי תשפ"ב

שלי מתבטאים בצורות שונות אבל בעיקר בכל הקשור ביציאה מהבית. אני קמה מאוד מוקדם בבוקר 4:00 כבר בשעה וזה לא קל כדי להתארגן ולצאת לעבודה. וזה לא נגמר בזה. הנסיעה מאשדוד לאסף הרופא בית החולים שבו אני משמשת כרופאת ילדים, לוקחת זמן. הכול אצלי יותר איטי. אני מסתדרת, אבל הכול איטי. כיצד הילדים המטופלים והוריהם מתי יחסים אלייך כשמתברר להם שאת הרופאה? קודם כל, אני כרופאת ילדים, בודקת את הילדים כמו כולם. בזה אני מתמחה. אבל אני לא עושה פעולות חירום ולא פעולות החייאה ולא דברים מהסוג הזה, אלא מטפלת בילדים והילדים מקבלים אותי כמו שאני. אין שום בעיה. אני מציגה את עצמי בפני ההורים במילים: 'אני רופאת ילדים ואני אהיה איתכם במהלך הטיפול והליווי של הילד' ומתחילה בשאלות לגבי הילד ואני עושה את הכול הכי טוב שאפשר מבחינה רפואית לטובת הילד. טוב לשמוע שזה כך, אבל את לא נתקלת בתגובות שליליות, רתיעה כלפייך? ממש לא. בסך הכול כולם מקבלים את זה ובזה זה נגמר. אולי אם לא היו יודעים שאני רופאה אז לא היו מתייחסים אליי כך. כל יום שואלים אותי את אותה שאלה, איך מתייחסים אליי? אבל מבחינתי אין לי שום בעיה כי אני עושה את המיטב ובעצם אין שום בעיה ב ת פ ק ו ד של י . א נ י רגילה לזה שמסתכלים אליי כאילו זה משהו ח ד ש . מבחי נתי א נ י מתפקדת כמו כל ר ו פ א אחר וכך אמש י ך לעשות. את זוכה גם לתגובות חיוביות מפרגנות? בהחלט ולא מעט. יש גם הרבה קטעים של פירגון וזה חשוב למשל מנהל המחלקה שלי פרופסור מיקי גולדמן הנגיש לי את המחלקה בצורה יוצאת מן הכלל. אין מילים. גם החנייה של הרכב שלי שמורה לי קרוב מאוד למחלקה. אפילו דאג לי לסדר הדום לרגליים שיהיה לי נוח מאחר ואני יושבת שעות ומדפיסה במחשב. ממש חשיבה לפרטי פרטים ומבחינתי זה נותן לי אפשרות לעבוד בצורה נוחה ומלאה. אני חייבת להדגיש שזה לא מובן מאליו. משמח לשמוע... זו אינה בדיוק נורמה שמקובלת על כולם אני יכולה לומר, שאם כל המנהלים היו כמוהו האנשים עם מוגבלות והנכים היו משתלבים ביתר קלות בחברה. אני הייתי צריכה לבדוק בקפדנות היכן עליי לעבוד ומה שחיפשתי זה סביבה מתאימה ונוחה לי ומכילה. זה לא נמצא בכל מקום. למזלי מצאתי את זה בבית החולים אסף הרופא ואני מאוד שמחה ומאושרת על כך. "לא מוותרים גם ברגעים קשים כי יש רגעים של אושר!" אני בהחלט סבורה שחשוב מאוד להתחסן ואני קוראת לכולם להתחסן וכך גם לגבי עטיית מסכות ולרחוץ ידיים ולהיענות לכל ההנחיות האחרות. כל אחד מאיתנו סוחב איתו תיק וסיפור אישי איתו הוא מתמודד. המחשבה הזאת עוזרת לי בדברים אחרים. היו לי לא מעט רגעים קשים. אבל המוטו שלי הוא לא לוותר. אני לא רוצה לוותר בגלל שאני מוגבלת. 2021 ספטמבר | תשרי תשפ״ב 56