"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 61 | ספטמבר 2021, תשרי תשפ"ב

נעבור ברשותך, לעניינים אקטואליים. מה דעתך על דרך ההתמודדות של מדינת ישראל בנגיף הקורונה ובמיוחד בכל הקשור לחיסונים, כן או לא? אני לא רוצה להיכנס כל כך לנושאים הללו של החיסונים ובכלל מה שקורה עם הקורונה. אלף, מאחר ואני לא בקיאה בפרטים זה לא התחום שלי. יחד עם זאת, אני בהחלט סבורה שחשוב מאוד להתחסן ואני קוראת לכולם להתחסן וכך גם לגבי עטית מסכות ולרחוץ ידיים ולהיענות לכל ההנחיות האחרות. צריך לזכור שהמדובר במגיפה שכל העולם מתמודד איתה וזה לא רק אצלנו ורואים שהחיסון עוזר. ומדינת ישראל בסך הכול הצליחה בהתמודדות שלה מול המגיפה אבל קטונתי ואיני רוצה להתייחס לדברים האלה כי זה לא התחום שלי. מה שחשוב בעיקר זה לפעול בהתאם להנחיות ונקווה שהדבר יתרום לבריאות של כולנו. מה דעתך על מחאת הנכים וההפגנות בטענה כי הממשלה לא מקיימת את ההסכמים איתם? זה גם נושא שאיני רוצה להיכנס אליו ואיני בקיאה בפרטים. אומר רק כך: ככלל, ברור שהנכים צריכים לקבל את מה שסוכם איתם. הם חייבים גם להשתלב בחברה אין מחלוקת בזה. אבל צריך לזכור שהרבה דברים במדינה מתעכבים מכל מיני סיבות זה לא רק לגבי הנכים ספציפית ואני משוכנעת שזה לא נגד הנכים, אלא פשוט המערכות ככה מתפקדות. האמת אני גם לא בקיאה בפרטים גם ולכן אני גם לא רוצה להיכנס לזה לעומק. אני מאוד מקווה שבסופו של דבר כל מה שסוכם עם הנכים יקבלו וכמה שיותר מהר. מה דעתך בכלל על החברה הישראלית, האם היא טולרנטית לנכים? בנושא זה יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות מבחינת הקבלה ושילובם של הנכים ואנשים עם מוגבלויות בחברה. למשל אתן לך דוגמה על עצמי, אני צריכה לקנות בסופר ואני כל הזמן צריכה להסביר למרות שכול הקונים רואים את זה בעיניים, אבל אני צריכה להסביר שאני זכאית לא לעמוד בתור בשל הנכות שלי. אבל אתה רואה לא פעם שמעירים ואנשים לא מקבלים את זה. זה מאוד פוגע ומעליב. בסך הכול זה מאוד תלוי באנשים עצמם, יש כאלה שמקבלים ויש כאלה שלא. לסיכומו של דבר לצערי, אנחנו רחוקים עדיין מהכלה מלאה יש עוד דרך ארוכה. כך את מרגישה במשך כל השנים מאז ילדותך? מנסיון החיים שלי אני יכולה לומר שאני הצלחתי ללמוד גם בגן ילדים וגם בבית הספר במערכת החינוך הרגילה. זה לא מובן מאליו השילוב שלי בבית הספר רגיל אבל זה הסתדר. ו בכל זאת אי ך את מצל י חה להתמ ו דד במצבך הגופני ולהגיע לתפקיד בכיר ומכובד כרופאה? אני משוכנע שרבים שואלים איך היא עשתה זאת? מה את א ו מרת ל נ כ י ם המתמודדים בים של קשיים? אני רוצה לציין שהחיים מורכבים לכולם לכל אחד מאיתנו. נכים ואנשים בריאים. כל אחד מאיתנו סוחב איתו תיק וסיפור אישי איתו הוא מתמודד. המחשבה הזאת עוזרת לי בדברים אחרים. היו לי לא מעט רגעים קשים. אבל המוטו שלי הוא לא לוותר. אני לא רוצה לוותר בגלל שאני מוגבלת. צריך לדעת לא לוותר ואני אומרת את זה לכולם – נכים, אנשים עם מוגבלות ואנשים רגילים בריאים. חשוב לא לוותר וליהנות מרגעים של אושר. יש לי שני אחים שהם בריאים והם מתמודדים עם בעיות משלהם זה קיים בכל מקום ובכל עניין וזה חלק מהחיים. ומילה גם לגבי החברה כולה. אני מציעה לכולם לגלות רגישות כלפי האחר. להיות כמה שיותר רגישים לאחר, לעזור. לסיום, לך אישית יש עוד חלומות שאת רוצה להגשים? בהחלט. יש לי עוד חלומות להגשים. אני רוצה להמשיך ולהגשים את חלומותיי בין היתר בהתמחות בנוירולוגית ילדים ובהמשך להקים משפחה ולבנות את עצמי. לבנות משפחה ולהיות מאושרת. אני מחפשת בסבלנות מישהו שיתאים לי בזכות מי שאני ולא בגלל נתונים חיצוניים. בעזרת השם, גם זה יגיע. אבל צריך למצוא את הבן אדם המתאים לזה, כמו כל רווקה רגילה ובריאה אני לא רואה הבדל. אני מקווה שבסופו של דבר גם אגשים את חלומותיי. תודה ד"ר הודיה נאחל לך בשם המערכת וציבור קוראינו שתגשימי את כל חלומותייך. אמן. תודה גם לך שנה טובה ומבורכת ובריאות לכולם. ברור שהנכים צריכים לקבל את מה שסוכם איתם. הם חייבים גם להשתלב בחברה אין מחלוקת בזה. אני מאוד מקווה שבסופו של דבר כל מה שסוכם עם הנכים יקבלו וכמה שיותר מהר. הקשיים שלי מתבטאים בעיקר בכל הקשור ביציאה 4:00 מהבית. אני קמה מאוד מוקדם כבר בשעה בבוקר וזה לא קל כדי להתארגן ולצאת לעבודה. "לא מוותרים גם ברגעים קשים כי יש רגעים של אושר!" יש גם הרבה קטעים של פירגון כמו, מנהל המחלקה שלי פרופסור מיקי גולדמן הנגיש לי את המחלקה בצורה יוצאת מן הכלל. אין מילים. 2021 ספטמבר | תשרי תשפ״ב 58